הלשון הארמית המשתקפת מן התלמוד הבבלי לא זכתה למחקרים רבים. מחד גיסא לפני החוקרים עמדו רק דפוסי הבבלי ולכל היותר כתבי יד מועטים. ספרי הדקדוק שלה שעניינם בעיקר תורת ההגה והצורות, לוקים בחסר ולא יכלו לשמש לחקר הלשון בפני עצמה, אלא לכל היותר כלי עזר ללומד התלמודי לפי הדפוסים הפגומים. מאידך גיסא הארמית של התלמוד הבבלי אינה נתפסת כמושא למחקר בקרב לומדי התלמוד היום בהיותה בשבילם מעין לשון חיה. הם מתעניינים בעיקר במסרים ההלכתיים והאגדיים של הטקסט התלמודי, ולכן אין הם רואים צורך בהעמקה בלשון.
במאה הקודמת נתגלו כתבי יד וקטעי גניזה רבים של הספרות התלמודית. מערכת המילון ההיסטורי החליטה לבסס את מאגר הטקסטים של המילון ההיסטורי על כתבי היד המדויקים ביותר לכל מסכת ומסכת של התלמוד. במחקרים בספר זה מתוארות שיטות לשוניות שפיתח המחבר לבחירת כתב היד המדויק ביותר לכל מסכת ומסכת, הנשענות, בין היתר, על חקר הדיאלקטים הארמיים של הבבלי. המחקרים בספר זה דנים בארמית הבבלית על היבטיה השונים – תצורה, תחביר וסמנטיקה. כמה מחקרים בספר דנים בקשר בין עולם הלשון לעולם המתמטיקה.
אל הספר