182 | כ פ ל י תצ ו ר ה 1 . מבוא : שאלת אחידות הסגנון בתלמוד הבבלי עיקרן של המסכתות התלמודיות מבוסס על סדרות של סוגיות או על סוגיות יחידות המתבססות בעצמן על מקורות מסוגים אחדים ( ברייתות, מאמרי אמוראים וסוגיות חלקיות ) . לפני עורכי המסכתות והסוגיות עמדו שתי דרכים : ( א ) נאמנות למקורותיהם ובייחוד שמירה על ניסוחם, אף שמתוך כך עלולה להיווצר אי-אחידות סגנונית ; ( ב ) נקיטת יד חופשית כלפי מקורותיהם, המאפשרת להתאים את המקורות זה לזה או ללשון העורך . התוצאה היא שיש לאל ידו של העורך לשוות ליצירה אחידות סגנונית . 1 בייחוד לדיכוטומיה זו יש תוצאות בכל תחומי הספרות התלמודית ולשון חכמים . כשאנו באים לחקור תופעה לאורך מסכת תלמודית ( במקרה דידן ציון השם ר' שמעון בן לקיש ומילת השאלה כאיזה צד ) , עלינו להיות ערים שאין לצפות מראש לאחידות ; ועיין להלן § 12 . 2 . בהמשך אמחיש את ההתמודדות בין אחידות ובין חוסר אחידות בכמה דוגמות . 1 . 1 שמירה על לשון המקורות 1 . 1 . 1 אי-אחידות סגנונית — הוכחות ישירות ( סינטקטיות ) 1 . 1 . 1 . 1 אי-אחידות סגנונית בין שני חלקי מסכת 2 מספקת לנו מסכת דוגמה להכרת שינוי סגנון מת...
אל הספר