ב י ר ו ר ב ג ד ר ח וב ת הא מי ר ה כ ל ש ו ן ר ב ו | 307 ותורת הפרשנות, ואין כאן המקום להאריך בנושאים אלו . כאן ראוי להעיר אך זאת : בספרות המחקר ניטשת מחלוקת באיזו מידה שמרו התנאים והאמוראים על ניסוח המאמרים שנמסרו על ידם . מן המאמר "שאדם חייב לומר כלשון רבו", לפי פירושו המקובל, נראה שהייתה קיימת הקפדה על שמירת נוסח המאמרים . פירושו החדש של רוזנטל מבטל את העדות הזאת, וייתכן אפוא שחכמי המשנה והתלמוד שמרו במסירת דברי רבותיהם על תוכן הדברים, אך לא על המילים עצמן . ואכן רוזנטל עצמו סבור שהתלמוד הבבלי נמסר "בהרצאה חופשית, שוטפת וזורמת, בלתי כבולה 3 בידי 'נוסח' כתוב" . 3 . ראה רוזנטל א"ש, נוסח, עמ' 8 , ולכל העניין ראה גם פרק 1 , עמ' 82— 29 הערות 15 , 17 .
אל הספר