314 | כ פ ל י מ ש מ ע ו ת כאחד . אלה הם היסודות, שרק לאחר קיבועם יש תקווה לעלות מהם — ועל ידם, 1 ובסדר הזה דווקא — אל המשמעות, המובן, 'הלוגוס', של היצירה" . בסוגיות התלמודיות, כמו בכל יצירה הכתובה בשפה טבעית, יש לפתור שתי בעיות : הטיעונים מנוסחים בשפה טבעית ולא תמיד שקופה, דהיינו רב-משמעית מבחינה תחבירית, סמנטית ופרגמטית, וכן קיימת אי-ודאות בנוגע לגרסאות . הפרשן חייב להציע משמעויות לביטויים העמומים, להכריע ביניהן ואף לחשוף את ההנחות המוקדמות שאינן מפורשות בטקסט ואשר הדיונים התלמודיים מבוססים עליהן . בעבודה זו אני מניח בשלב הראשון שהטקסטים נקיים משיבושים, שנתפרשו פירוש חד-משמעי ושהמשמעות ידועה לי, כלומר אני דן בטקסטים אידֵאליים . עיקר מגמתי לברר את ה י ח ס י ם בין הלשון ובין המשמעות, המובן, ה"לוגוס" בכלל, ואת היחסים בין מערכת הזמנים הדקדוקיים בארמית הבבלית ובין משמעות 2 הסוגיות התלמודיות בפרט . אין אני דן במהות המשמעות אלא בתמונה, אייקון של המשמעות . אציג את משמעות הדיונים התלמודיים באופן פורמלי בתור צמד : ( 1 ) תרגום הדיונים לשפה פורמלית — הצגת מבנה הסוגיה ( פן תחבירי ) ; ( 2 ) מודל סמ...
אל הספר