בשנת תתנ"ו (1096 לספירה) אירעו באשכנז מאורעות חסרי תקדים. כתגובה למסעי הצלב וכפיית הדת הנוצרית על יהודי אשכנז, העדיפו יהודים למסור עצמם למיתה, להתאבד ואף להרוג את ילדיהם על קידוש השם ובלבד שלא יתנצרו בכפיה. בספר זה בוחן המחבר את התפתחותו של ערך קידוש השם ואת האידאולוגיות שהתגבשו סביבו – מספרות חז"ל ועד לשיא במאורעות תתנ"ו באשכנז.
המחבר מזהה השקפות עולם חלוקות במחשבה היהודית ביחס לסוגיית קידוש השם, אשר באות לידי ביטוי בספרות האגדה; הוא מתחקה אחר הגישה הארץ-ישראלית – הקיצונית, וכנגדה הגישה הבבלית – המתונה. כמו כן מוצגת גִלגולה של השקפת העולם הארץ-ישראלית בסוגיית קידוש השם לאיטליה ומשם לאשכנז, כך שבכל שלב בגלגולים אלה מתרחשת הקצנה ששיאה הוא דרך התנהגותם של בני אשכנז באירועי תתנ"ו.
אל הספר