ספר זה עוסק בשנים 1935-1925 שבהן עזב ג'אקומטי את המודל, פסק לפסל מתוך הסתכלות ישירה בטבע ועבר לפסל מהזיכרון ומהדמיון. מפנה זה נבע ממשבר שפקד אותו כאשר עמד מול המודל ולא הצליח להמחיש בחומר את אשר ראו עיניו. מתוך כך החל מסע חיפושים שנמשך כעשור שבו חיפש פתרון אמנותי, אך במקביל, ובקשר בל-ינותק בין שני התהליכים, היה זה גם מסע אל מעמקי נפשו שהושפע במידה רבה מקשריו עם הקבוצה הסוריאליסטית ומהרעיונות של פרויד.
תוך כדי מסע החיפושים ג'אקומטי עבר שלבים שונים של מעין אנליזה עצמית, כשבכל שלב חשף יותר ויותר את בעיותיו הנפשיות – חוסר יכולתו לקיים יחסי מין מספקים אלא עם זונות, יחסיו עם אהובותיו, יחסיו האדיפליים עם אמו ועם אביו וכו'. חשיפת מניעיו הנפשיים השפיעה הן על הצורה והן על התוכן של פסליו, ומסיבה זו יצר בעשור זה פסלי זוגות שביטאו מערכות של יחסי גומלין שונים בין שני המינים. כשהסתיים מסע החיפושים בתובנות אמנותיות ואישיות כאחת, הסתיימו קשריו עם הקבוצה הסוריאליסטית, הסתיים גם עיסוקו במין ומגדר והזוגות נעלמו.
ג'אקומטי יצר תוך כדי מודעות לתיאוריה הפסיכואנליטית אשר הפכה לחלק מתוכן יצירתו. בטקסטים שכתב ובראיונות שנתן הוא תמרן את הצופים והמבקרים על ידי אספקה של חומר אוטוביוגרפי עובדתי למכביר, אשר בחלקו היה פרי דמיונו. באופן הזה הוא העביר רובד נוסף של תכנים והעשיר את המשמעויות של יצירתו, משמעויות שאולי לא מוצו באמצעות הכלים החזותיים בלבד, ולכן המלל הוא חלק בלתי נפרד מתוכן יצירתו.
אל הספר