|
|
עמוד:12
12 רות מרקוס הקבוצה השלישית ( פרק 3 ) מתאפיינת במסגור "סיטואציות" בין המינים . בתוך חללים מוגדרים ג'אקומטי בנה מעין סצנות קטנות של מצבים רגשיים בין המינים, הנוצרים בעזרת גורם נוסף : או הצופה ההופך לחלק פעיל ביצירה, או דמות שלישית המצטרפת לזוג ומשפיעה על יחסם זה לזה - הילד או המוות . קבוצה זו מבטאת שלב נוסף בתפיסת האובייקט של ג'אקומטי ובהתמודדותו בנתק שבין המציאות החזותית לבין המציאות האמנותית . מצד אחד, הוא הפך את המציאות האמנותית ליחידה אוטונומית על ידי הגדרת החלל שסבב אותה בעזרת כלובים או משטחים . מצד אחר, כדי לשבור את החיץ, הוא שילב בפסל חלקים נעים עם אפשרות להזיזם, כדי שיפתו ויגרו את הצופה להפעילם ולהפוך לחלק פעיל ביצירה . כך גם יצר אפשרות של תנועה ממשית, בניגוד ליצירות קודמות שחיקו תנועה באופן אשלייתי . "היה מרכיב שלישי במציאות שהיה חשוב לי : התנועה . למרות כל מאמציי היה אז בלתי אפשרי מבחינתי לסבול פסל שיוצר אשליה של תנועה, רגל מתקדמת, זרוע מורמת, ראש מסתכל הצידה . יכולתי אלא ליצור רק תנועה אמיתית וממשית . גם רציתי ליצור תחושה שניתן ליזום 7 אם קודם האובייקט נתפס על פי המעורבות הרגשית את התנועה" . שיצר בצופה, הפעם נדרשת גם מעורבות פיזית אקטיבית, ולכן הצופה הופך להיות חיוני במרכיב היצירה : לא רק שהוא מפעיל את האובייקט ועל ידי כך מבין את מהותו, אלא שיחסיו עם האובייקט עוזרים לו להבין את הסיטואציה . הקבוצה הרביעית ( פרקים ,4 5 ) עוסקת בג'אקומטי וביחסיו עם הוריו . בקבוצה זו בולטים שני פסלים : הארמון ב – 4 לפנות בוקר וידיים אוחזות בריק ( או האובייקט הלא – נראה ) . הראשון, שהוא קונסטרוקציה, מהווה אסמבלאז' המורכב מקבוצה של "סיטואציות" 7 . 21 . Giacometti, "Letter to Pierre Matisse", p
|
|