|
|
עמוד:13
13 מין ומגדר בפסלי הזוגות של ג'אקומטי העוסקות במשולש יחסים בין ג'אקומטי, אמו ואהובתו . הוא מסכם את כל שלוש הקבוצות הקודמות, הן מבחינת הפתרונות הצורניים והן מבחינת היחסים בין בני הזוג והפתרונות הנפשיים שאליהם מגיע ג'אקומטי . הפסל השני קשור למות אביו וליחסים בין השניים, והוא סוגר את מסע החיפושים בן עשר השנים, הן מבחינת סגנונית והן מבחינה נפשית, ומחזיר את ג'אקומטי למודל . שלוש מתוך ארבע הקבוצות הנ"ל קשורות לתפיסות סוריאליסטיות ולפסיכואנליזה, כאשר ג'אקומטי הסוריאליסט השתמש באופן מודע במושגים וברעיונות הלקוחים מתורתו של פרויד . תיאוריה זו כבר הייתה ידועה עוד ערב מלחמת העולם הראשונה, אך לא הייתה לה השפעה על שלושת הזרמים העיקריים ששלטו אז באמנות - קוביזם, פוטוריזם וקונסטרוקטיביזם . האמנים של זרמים אלה התעניינו יותר באובייקט, בצורה שבה האדם קולט אותו ובדרך שבה ניתן להגיע אל האובייקט המוחלט . הם האמינו שהחיפוש אחר המוחלט או הטרנסצנדנטי מתחיל בעולם התופעות, עולם שיש לבחון כל הזמן מחדש . לחפצים הוענקה אותה דרגת חשיבות שהוענקה לדמות האדם, והדבר התבטא גם בנושאי הציור והפיסול ערב מלחמת העולם הראשונה . למרות שבפסלי ג'אקומטי בעשור זה עדיין קיימת השפעה חזקה של הזרמים שנוצרו ערב מלחמת העולם הראשונה ( במיוחד קוביזם וקונסטרוקטיביזם ) , היא נטמעה בתוך דפוסי חשיבה חדשים, שנבעו מהשינוי באקלים התרבותי לאחר מלחמת העולם הראשונה - הן עקב המלחמה ותוצאותיה הישירות והן בעקבות עליית קרנה של התיאוריה הפסיכואנליטית . בסוריאליזם ( בדומה למה שהיה ברומנטיקה או באקספרסיוניזם הגרמני ) הקשר בין האדם והעולם שמחוצה לו והחיפוש אחר הטבע הטרנסצנדנטי התחילו בעולמו הפנימי של האדם . אמנם עולם החפצים לא איבד את חשיבותו בעיני האמנים הסוריאליסטים - להפך, האובייקט הסוריאליסטי תפס מקום חשוב ביצירתם, אך הדגש עבר אל האדם ואל יחסו אל האובייקט,
|
|