כבר 15 שנה שאבירם ברקאי חוקר את מלחמת יום הכיפורים. המלחמה שמדינת ישראל עדיין נושאת את מטענה הטראומטי. לאחרונה הוא הרגיש שדי. הגיע הזמן להשתחרר מלפיתתה. אבל לא לפני שיסגור עוד פינה אחת — איך קרה שהאחרונים לדעת על המלחמה, ולהתכונן כראוי לקראתה, היו דווקא מי שפגשו בה ראשונים — הלוחמים המועטים בסיני וברמת הגולן?
ברקאי שקע בפרוטוקולים, צלל לנבכי הארכיונים, ניהל שיחות ארוכות עם לוחמים, מפקדים וחוקרי מודיעין. הממצאים המטרידים נערמו. רשימת האחראים התארכה (לא, אי אפשר להטיל את הכול על אמ"ן ו"הקונצפציה"). שורת החמצות קשה לעיכול נחשפה. פתאום הייתה מלחמה מספר את סיפורה של יממה אחת. שבת, יום כיפור, אוקטובר 1973.
שבת שכמעט כל מה שהיה יכול להשתבש בה — השתבש. שבת שכמעט כל מה שהיה צריך לקרות בה — לא קרה. שבת שטרפה את החיים של דור שלם. אולי גם את אלה של ברקאי.
אל הספר