|
|
עמוד:10
| פתאום היתה מלחמה 10 קרוע מעל מרפק יד שמאל, ודרך הקרע ראיתי את הסיבה שבגללה עפתי . וגם למה העיניים של נימלמן היו פעורות . אף פעם לא הייתי חזק באנטומיה, אבל בשביעית, רגע לפני שהחלטתי שלימודים זה משעמם, בחרתי דווקא במגמה הביולוגית . ועכשיו זה היה שיעור אנטומיה בלייב . אלא שבדיוק אז התחלתי להרגיש כאב שהלך והתחזק, ולא היה לי זמן להתעמק אם מה שאני רואה אלה שרירים, רצועות, גידים, בשר, סיבים, רקמה או עצם חשופה . האמת שגם אם הייתי מתעמק, לא הייתי יודע . אבל לא התעמקתי . ובעיקר רציתי שמשהו ירגיע את הכאב . ואיפה המט"ק השני ? איפה המט"ק השני ? ! ומישהו אמר שהוא עף למטה ופינו אותו לבונקר הפצועים . אז נימלמן עזר לי להתרומם מכיסא המפקד, ועשיתי לו סימן שיישאר בטנק וירדתי בכוחות עצמי, תומך עם יד ימין ביד שמאל, ועכשיו כבר כאב הרבה יותר, ומישהו הראה לי איפה בונקר הפצועים ונכנסתי, ומישהו, אולי חובש, אולי רופא, השכיב אותי על מיטת שדה . ועכשיו היד כבר ממש כאבה . והיו עוד פצועים . ומישהו אחר עבר לידי ואמר, עוד רגע נתפנה אליך . ואמרתי, זה בסדר תטפלו קודם באחרים, כי זכרתי שזה מה שאומרים בסרטים . וגם מה שקראתי בספרים על ששת הימים ואפילו על מלחמת השחרור . וחשבתי שבטח זה גם מה שמצופה מקצין צעיר, שלפני ארבעה חודשים קיבל את דרגות הקצונה ועדיין לא הוכיח את עצמו בקרב . לא לעצמו . לא לאלה שסביבו . ואז זה כבר מאוד-מאוד כאב . ואמרתי לעצמי, אתה לא משמיע קול . אתה לא משמיע קול . אבל יכול להיות שבכל זאת משהו התפלק לי, וגם הגוף עשה תנועות של אי-נחת, ואולי גם חוסר שקט, כי פתאום הגיע מישהו והחדיר לי מחט ביד ימין . ואחר כך נדמה לי שעוד מחט ביד השנייה . ופתאום היה פשוט יותר . ורגוע יותר . וכבר לא כאב . בדרך לבית החולים עצרנו . הנהג התנצל . צריך להעלות גופת הרוג על הרכב . מי זה ?
|
|