ספר דניאל הוא מהמאוחרים שבספרי המקרא, אם לא המאוחר בהם. חיבורו מגיע עד רדיפות היהודים על ידי אנטיוכוס הרביעי אפיפנס, ומסתיים עוד לפני שחרור ירושלים וטיהור המקדש. הספר דו-לשוני, ארמית ועברית, נכתב באותה תקופה, התקופה ההלניסטית בשני מקומות שונים, בבבל ובארץ-ישראל (הפרקים הכתובים ארמית, מתורגמים לעברית עמוד מול עמוד).
זה הספר היחיד במקרא הנוגע גם בתחיית המתים. נספח מיוחד הוקדש לסקירת התפתחותו של רעיון הישארות הנפש ותחיית המתים.
"מקרא לישראל" הוא פירוש חדיש ומקצועי למקרא, הנסמך על רובדי התרבות היהודית לדורותיה. הפירוש שם לו למטרה בין השאר את המשימות הבאות: להתחשב במיטב הידע על נוסח המקרא, להעריך את הצד האמנותי של המקרא, להביא את מיטב הידע על לשון המקרא, להביא את סברות המחקר על התהוות הספרים, לתאר את הצד ההיסטורי של המקרא.
אל הספר