במהלך משבר הקורונה נעשה שימוש נרחב בסמכות הקיצונית הניתנת לממשלה במצב חירום להתקין תקנות שעת חירום (תקש"ח) הגוברות על חקיקה של הכנסת. שימוש זה לא נסמך על הכרזה ספציפית של הכנסת על מצב חירום, הנוגעת למשבר הקורונה, אלא על ההכרזה הביטחונית הכללית הנמצאת בתוקף מאז קום המדינה. הוא עורר שאלות יסודיות: באילו נסיבות ראוי לנקוט את הצעד הקיצוני של העברת סמכות החקיקה לידי הממשלה? מהו תפקיד הכנסת בפיקוח על מהלך כזה? האם ראוי להסתמך על ההכרזה הביטחונית המתמדת על מצב חירום כבסיס לטיפול במשבר אזרחי חדש שאינו קשור כלל לנסיבות שהובילו אליה?
אל הספר