|
|
עמוד:11
על ח ש יבות ההכר ז ה הס פציפית ע ל מצ ב ח ירום 11 על רקע שאלות אלו, והניסיון שנצבר במהלך משבר הקורונה, חיבור זה מבקש לקיים בחינה מחודשת של מודל החירום המעוגן היום בחוק-יסוד : הממשלה . בתמצית, נטען שבמצב חירום אמיתי — אותו אירוע חמור ובלתי צפוי הדורש תגובה מיידית מצד הממשלה דוגמת מגפת הקורונה — יש למנגנון התקש"ח תפקיד חשוב בהענקת מרחב תמרון לרשות המבצעת לניהול המיידי של המשבר, מתוך מתן שהות קצרה לקיים הליך חקיקה ראוי בכנסת . אין מקום לרוקן כלי זה מתוכן על ידי פרשנות מחמירה מדי של חוק היסוד, המגבילה את השימוש בו למצבים קיצוניים שבהם הכנסת משותקת מפאת מצב החירום עצמו . בד בבד, טענתי היא שיש לחזור ולצקת תוכן לדרישה הבסיסית שתתקיים זיקה ממשית בין הנסיבות הספציפיות שהובילו את הכנסת להכריז על מצב חירום, ובין הצורך הקונקרטי שהתעורר להיזקק למנגנון התקש"ח ; כלומר, שהכנסת תכריז על מצב חירום ספציפי כתנאי הכרחי להפעלת סמכות הממשלה להתקין תקש"ח . 3 המצב היום, שבו מדלגים על דרישה זו בכסות ההכרזה הביטחונית המתמדת, הוא פסול . על אף הפיתוי לראות בדרישה זו עניין "טכני" — שכן לרוב יש להניח שהכנסת תיענה לבקשה מצד הממשלה להכריז על מצב חירום — מדובר בדרישה מהותית היורדת לשורש עקרון הפרדת הרשויות וביזור הכוחות בין הרשויות במדינה דמוקרטית . עמידה דווקנית על דרישה זו חיונית כדי להגן על שלטון החוק המהותי ולהבטיח פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על פעולת הרשות המבצעת בשעת חירום . כפי שנראה, הפסיקה שעסקה במרוצת השנים במנגנון התקש"ח הותירה אחריה עמימות רבה מדי בנוגע לשני יסודות אלה — דרישת ההכרזה ודרישת הנחיצות בהתקנת התקנות — ובנוגע ליחסי הגומלין הראויים ביניהם . מצד אחד, הפסיקה התעלמה כמעט לחלוטין מהדרישה להכרזה ספציפית של הכנסת, אף שהיא עולה בקנה אחד עם לשון החוק, בין היתר על רקע העובדה שהדיון בנושא התקיים שנים אחדות בלבד לאחר כניסת ההסדר בחוק-יסוד : הממשלה לתוקפו, כשעוד ניתן היה לקוות שההכרזה המתמדת על מצב חירום תחלוף מן העולם בעתיד הנראה לעין . מצד שני, לפחות אצל אחדים מהשופטים התעלמות זו לוּותה 3 למעט באותם מקרים חריגים שבהם הממשלה רשאית להכריז בעצמה על מצב חירום בשל הצורך בפעולה דחופה עוד לפני שניתן לכנס את הכנסת . ראו להלן בפרק 1 של המסמך .
|
|