|
|
עמוד:10
ה צעה לסדר 1039 בטיפול ב"אירועי חירום אזרחיים" ; וחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א - ,1951 הקובע הוראות מיוחדות ל"מצב מיוחד בעורף" . ואולם אם בשני העשורים שקדמו לפרוץ מגפת הקורונה ניתן היה למנות על יד אחת את המקרים שבהם נזקקה הממשלה לסמכות להתקין תקנות שעת חירום, ממרץ 2020 ועד להעברתו של חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש ( הוראת שעה ) , התש"ף - 2020 ( "חוק הקורונה" ) , היא נהפכה לאמצעי מרכזי בידי הרשות המבצעת לניהול המשבר ולהטלת מגבלות על הציבור . כל זאת בעוד המערכת הפוליטית שרויה במשבר חוקתי עמוק, ובשעה שבמשך למעלה משנה פעלה ממשלת מעבר, שכידוע מכהנת ללא אמון הכנסת . שימוש זה העלה מחדש את הדיון במנגנון החוקתי להכרזה על מצב חירום ככלי שנועד לאפשר לממשלה להגיב במהירות למה שיוגדר בחיבור זה "מצב חירום אמיתי" : אירוע בלתי צפוי וחריג בחומרתו המחייב נקיטת צעדים דחופים, חריגים וזמניים כדי להתמודד עם סכנה קשה ומיידית שנשקפת לביטחון או לבריאות הציבור . 2 השימוש עורר שאלות יסוד כגון אלו : באילו נסיבות ראוי לנקוט את הצעד הקיצוני של העברת סמכות החקיקה לידי הממשלה ? מהו תפקיד הכנסת בפיקוח על מהלך כזה ? האם ההכרזה הביטחונית הכללית, המוארכת מדי שנה, מעניקה "צ'ק פתוח" לממשלה לטפל בכל משבר העשוי להתעורר, או שמא נדרשת הכרזה חדשה וספציפית של הכנסת ? כמו כן התעוררה שאלת ההשלכות שיש להכרזה על מצב חירום על זכויות האדם בישראל : האם ההכרזה נועדה לאפשר "גריעה" זמנית מזכויות חוקתיות — קרי, פגיעה בהן החורגת מהותית ממה שמותר בימים כתיקונם ? ברקע הדיון בשאלות אלו עומדת דילמה יסודית : מהי הדרך הטובה ביותר לאפשר לממשלה לנקוט את הצעדים הדרושים לטיפול במצב חירום אמיתי, מתוך קיום פיקוח אפקטיבי על הצעדים הננקטים על ידה, מניעת פגיעות לא מוצדקות בזכויות אדם ומניעת זליגתן של נורמות חירום אל תוך מערכת המשפט הרגילה ? 2 הגדרה זו שואבת השראה מספרו של אלן גרין — AlAn Greene , e merGency Powers in A Time of PAndemic 12 ) 2020 (
|
|