סטטוס קוו הוא המונח השגור לתיאור יחסי הדת והמדינה בישראל, וסיפורו הוא סיפור היחסים הללו. אותו סטטוס קוו עשוי מרשת סבוכה של הסדרים דה יורה ודה פקטו בתחומי חיים שבהם יש מפגש, חיכוך או התנגשות בין הדת היהודית ובין המדינה. השימוש בו לתיאור ההסדרים בין דת למדינה כל כך נוח עד שברבים מן ההסכמים הקואליציוניים הוא מופיע כמגדיר את יחסי הדת והמדינה ואת מחויבותה של הממשלה החדשה לשמר אותו. עם קום המדינה ובשנים הראשונות לקיומה כוּננו ההסדרים שיצרו ועיצבו את הסטטוס קוו הראשוני. מאז חלה שחיקה בהסדרים הללו, והם השתנו ללא הרף.
מחקר זה מביא לראשונה במסגרת אחת את תולדות הסטטוס קוו בסוגיות המרכזיות ביחסי דת ומדינה בישראל וממחיש את היותו כלי ריק. המחקר מציע הסברים לשחיקה בסטטוס קוו ומתאר את הניסיונות להסדרת יחסי הדת והמדינה בישראל ואת כישלונם. הטענה המרכזית היא שבמקום הסטטוס קוו השחוק יש לכונן הסדרים קוהרנטיים. גם אחרי 70 שנות מדינה, יחסי הדת והמדינה הם זירה להתגוששות בלתי פוסקת בין זרמים וקבוצות בחברה הישראלית. מחקר זה מעניק לעוסקים בתחום ולכל מי שמתעניין בסוגיות דת ומדינה נקודת מבט רחבה על העבר וההווה ועל העתיד האפשרי של יחסים סבוכים אלו.
אל הספר