|
|
עמוד:9
9 תקציר הניסיונות להסדרת יחסי דת ומדינה ואת כישלונם בין השאר בשל המכשולים שהציבו רבנים בכל פעם שעלתה אפשרות להסדיר סוגיות מרכזיות ביחסי דת ומדינה . טענה מרכזית במחקר היא שבמקום הסטטוס קוו השחוק, יש לכונן הסדרים קוהרנטיים בסוגיות דת ומדינה . המחקר בוחן גם את מדיניותו של בית המשפט העליון ומסיק כי פסיקותיו ניתנו כמעט באונס ורק לאחר שהמערכת הפוליטית כשלה מלפתור את הסוגיות הקונקרטיות שהונחו לפניו . לפיכך המחקר בוחן אם יש תועלת כלשהי בניסיונות להסדיר את יחסי הדת והמדינה בחקיקה — במבחן האפשרות לאכוף הסדרים אלו — ואם יש תוחלת בניסיונות ההסדרה הלא פורמליים ומסיק כי תועלתם מוגבלת . בשולי המחקר אני טוען כי ראוי לשמור רק על גרעין הכרחי של הסדרים הנובעים מיחסי דת ומדינה ולהביא את הביטוי ליהודיותה של המדינה בדרכים אחרות, רכות מהסדרים ומחקיקה . יש להותיר בחקיקה את מינימום ההסדרים שישמרו על מסגרת יהודית למדינת ישראל ולפעול בדרכים אחרות, ציבוריות וחינוכיות, למען כינון זהות רחבה ככל האפשר — שתביא לידי ביטוי את יהודיותה של מדינת ישראל במישור הערכי, התרבותי והחינוכי .
|
|