בכל מדינה דמוקרטית מוענקות לאזרחים זכויות אזרחיות שוות, אך האם מוטלות עליהם גם חובות אזרחיות שוות? האם יש לחייב כל אזרח צעיר בישראל, הן מקבוצת הרוב והן מקבוצות המיעוט, לשרת את המדינה בשירות צבאי או אזרחי בשם עקרון השוויון, ללא קשר לאמונותיהם של האזרחים או ליחסיהם עם המדינה ומוסדותיה? והאם נדרשת המדינה לדאוג לכך שכל צעיר שקיבל פטור משירות בצה"ל יוכל לשרת במסגרת אזרחית אלטרנטיבית – כחובה אזרחית או בהתנדבות?
השירות הלאומי בישראל החל בשנת 1971 כתוכנית התנדבותית לבנות דתיות בלבד, אך משנת 2000 והלאה הורחב השירות בהדרגה והוקמו תוכניות שירות אזרחיות ייחודיות גם לצעירים ולצעירות שנדחו מסיבות שונות משירות בצה"ל, לחרדים ולערבים ספר פורץ דרך זה מציג את הפוליטיקה שמאחורי המאבקים והדיונים על השירות הלאומי־אזרחי בישראל משנות הקמת המדינה ועד ימינו. המחקר מבוסס על עיון בדיוני הכנסת, בפסיקות בג"ץ ובפעילות הנמרצת של מפלגות ושל ארגונים בחברה האזרחית, ומתמקד בשלושה אתוסים של אזרחות – רפובליקני, ליברלי וקהילתני – שאפיינו את השיח הפוליטי במדינת ישראל לאורך השנים, ועיצבו את הדיון על השירות הלאומי־ אזרחי. אחת ממסקנות הספר היא, שיש להמשיך ולהרחיב את המסלול ההתנדבותי של השירות הלאומי־אזרחי, מתוך הנחה קהילתנית ששירות של צעירים וצעירות ממגזרים שונים למען החברה – יעצים אותם כאזרחים, יתרום לחיזוק קהילותיהם, ובד בבד גם יגרום למדינה להיות איתנה וטובה יותר.
אל הספר