עניינו של ספר זה בתהליכי חתירתו של ר' עקיבא לחוויית ההכרה של יחידות האל מכל נמצא. המקור שממנו נפתחת אליו הכרה זו אינה אלא יחידותו שלו כאיש ישראל אשר אותה הטביע בו האל מבראשית כאב המוריש את סגולתו לבנו. החוויה העמוקה של גילוי האל בתוך ה"אני", ללא מחיצה של אחרות, היא סוד הידיעה ותכליתה. הדרך אליה רצופה סכנות וייסורים כייסורי דולה הפנינים הצולל עד מוות במצולות עצמו על מנת למצוא את הפנינה הטמונה בצדפתו. האיש ההולך בדרך אל אהבת האל מגלה בתוך עצמו את ה"אני" האמיתי שלו כאיש ישראל שלם, שבו מתגלמת יחידותו. רק אז יגיע מעצמותו שלו, ולא מהתגלות ולא מגאולה, לחוויית יחידות אלוהיו ולאחדותו עמו באהבה.
רבות מהיצירות התנאיות והאמוראיות המובאות בספרה של מיכל רוזנברג מתרקמות סביב גרעין תמטי הנמצא במרכזן – ההתממשות הטרגית של ידיעה אנושית הנוגעת במקורותיה האלוהיים. בין שתי ההוויות ישנן דרכים מגשרות וכולן יוצאות מפנימיותו של האדם אל מרחב המציאות: בחירה אוטונומית בין שתי דרכים – דרך החיים כאהבת האל ודרך המוות כהתנכרות לו; ידיעת ישראל את האל מן ההידמות אליו בתארי האהבה והגבורה בעת שהוא נהרג לנוכח אומות עולם; ידיעת האל מן התורה וקידוש השם; ידיעת האל מן ההתגלות בהעלם.
ככל שר' עקיבא מתקרב לחוויית ייחוד האל מתוך יחידותו, גבורתו מפיקה מתוכו את אהבתו, ואהבתו מפיקה מתוכו את גבורתו. בשיאה שמחוץ לזמן, בהרף העין שבין החיים והמוות, ובין שני העולמות, מסירה האהבה האנושית שהגיעה לשלמותה את המחיצות, או-אז היא נפגשת באהבה האלוהית השלמה, ומתקיים באחדותן הכלל הגדול שהוא תכלית כל התורה: "ואהבת לרעך. כמוך אני ה'".
אל הספר