|
|
עמוד:10
0 מיכל רוזנברג אלה ככלי הבעה, ולפיכך לכל אחת מיחידותיה יש שלמות של נרטיב ומשמעות, ומסריה מופקים מן ההבעה הלשונית הייחודית 1 לנוכח הדברים האלה עולה השאלה בדבר עצם האפשרות שלה . לדלות מתוך ספרות חז"ל משנה רעיונית אינטגרטיבית של חכם אינדיבידואלי בכלל ושל ר' עקיבא בפרט . בקרב החוקרים שתי גישות עיקריות בנושא זה - הגישה האחת, העולה ממחקריהם של מקס קדושין, יצחק היינמן, איתמר 2 רואה כמושא אפשרי למחקר גרינולד ואלון גושן-גוטשטיין, את המדרשים רק בהקשרם בספרים הכתובים והערוכים, שבהם מיטשטשים הקשריהם ההיסטוריים, המרחביים והאישיים כפי שהיו במקורם . לפי גישה זו, אם אכן הייתה לכל אחד מהחכמים הגות אינדיבידואלית מובחנת, קשה להבחין בה בתוך הספרות הקולקטיבית . לעומת זאת, חוקרים תומכי הגישה האחרת מראים שיש בספרות חז"ל שימור של אידיאולוגיה אינדיבידואלית שמשתקפת מבעד לחומרים הספרותיים המיוחסים לחכם מסוים . כך, ארתור מרמורשטיין ראה את תשתית משנת ר' עקיבא בכינונו 3 את ההבדלים הרעיוניים העולים של רעיון האנתרופומורפיזם . מדרשותיו השונות של ר' עקיבא באותו נושא מסבירים כמה מהחוקרים כהתפתחויות שחלו באידיאולוגיה שלו עצמו בהשפעת אירועים היסטוריים, תרבותיים וביוגרפיים . לואיס פינקלשטיין 4 מתבסס בהסברו על השפעת אירועים היסטוריים וביוגרפיים, ואילו בויארין ופישביין מצביעים על התפתחות הנובעת מדינמיקה . חזן-רוקם, רקמת חיים , עמ' 5 - 6 . . קדושין, דעת חכמים ; הינמן, דרכי האגדה ; גרינולד, "מתודולוגיה" ; גושן- גוטשטיין, החוטא והשכחן . . מרמורשטיין, הדוקטרינה . . פינקלשטיין, עקיבא .
|
|