|
|
עמוד:11
אהבת האחד 5 לעומתם, פרנקל פנימית של מסורת דרשנית ואירועים היסטוריים . קובע כי קיים הבדל מהותי בין טקסט היסטורי, שכל מטרתו לשקף מציאות חיצונית, ובין טקסט ספרותי, שבו המציאות החיצונית 6 משמשת כדי לבטא מציאות חדשה ועצמאית . העמדה המוצגת בספר זה היא שהמושג "משנת ר' עקיבא" אינו יכול להתכוון לתורה שלמה, אותנטית והיסטורית שכל חלקיה תואמים אלו לאלו, שכן לא כך מסרה אותה ספרות חז"ל לדורותיה . אבל בכך אין כדי לומר שכל אחד מהמדרשים והאגדות שעניינם בר' עקיבא, ואשר יידונו בפרקי הספר, פועל רק בחלל של עצמו או רק בהקשר המאוחר שלו . אדרבה, קנה-המידה לבחירה בחומרים ספרותיים מסוימים ולא באחרים הוא היחסים הקוהרנטיים המתקיימים ביניהם בהיבטים שונים בתמטיקה, בנרטיבים, במוטיבים, בדרכי ההבעה ובאידאות הדתיות, המוסריות והחברתיות . טענת הדיון כאן היא שקשרים בין-טקסטואליים אלה מתחברים לקווים המשרטטים מסכת רעיונית שהיא התופעה התרבותית המוגדרת כאן כמשנת ר' עקיבא . לפיכך, התפיסה המנחה היא שכלל החומרים הספרותיים שנדונים בספר ולוקטו מספרות חז"ל התנאית והאמוראית משקפים אידיאולוגיה קולקטיבית שהתעצבה בתהליך ארוך, וכי אמנם ר' עקיבא הוא מייסדה, אך היא הורחבה בדורות הבאים על ידי ממשיכי דרכו . יש סבירות, אך לא הכרחיות, שבדרך כלל השכבה התנאית, שתקופת יצירתה, מסירתה ועריכתה קרובה לתקופת חייו של ר' עקיבא, שימרה את החומר הספרותי האותנטי מבית מדרשו . בהתאם לכך, נקודת המוצא לדיון של שני הפרקים הראשונים בספר היא דרשות תנאיות המיוחסות לר' עקיבא, ואילו שני הפרקים האחרונים דנים בדרשות ובאגדות אמוראיות המיוחסות לו . חשיבותן של 5 . בויארין, "המדרש והמעשה" ; פישביין, נשיקת האל . 6 . פרנקל, "שאלות הרמנויטיות", עמ' 9 .
|
|