פרקי בראשית א-יא מוצגים בספרו של שמאי גלנדר ככאלה המתארים את מערכת היחסים בין האל והאנושות – במרכזם משתקף מאבק פנימי של האל: טובו המוחלט מתמודד מול עקרון חופש הבחירה. השאלה העולה שוב ושוב מתוך כל אחד מהסיפורים היא מהו הערך המועדף בעיני האל, ובהקשר זה שוב ושוב מתגלה חופש הבחירה כערך עליון.
תגובתו של האל לאכילה מפרי העץ האסור מתפרשת כהדרכה לקראת העתיד, לאו דווקא כעונש: מאחר שבחרו לדעת מעצמם להבחין בין טוב ורע, עליהם לדעת מראש את תוצאותיה של בחירה זו. פרטים שונים בסיפור זה מצטרפים לרושם של ניצחון החיים, אשר גורם להשלמתו של האל עם בחירת האדם. הסיפור של קין והבל מתמודד עם תוצאותיו החמורות של חופש הבחירה: קין בוחר ברצח. אבל האל אינו ממצה את הדין ואינו ממית את קין. אפילו היותו נע ונד מסתיימת עד מהרה, שכן קין בונה עיר וקורא לה על שם בנו. שוב מנצח המשכם של החיים את תוצאתה השלילית של בחירת האדם. חטאו של האדם מחמיר והולך, עד כדי כך שהרצח אף נהפך למעין "נורמה" שמתפארים בה, כפי שעולה משירת למך.
בסיפור המבול האנושות מגיעה לתכלית השחיתות, לכן מחליט האל לשחת את כל הארץ על ידי המבול. אבל גם כאן נמצא רמז למחאה נגד צעד כזה: לא זו בלבד שהאל מתחרט ומבטיח שלא להשבית עוד את מהלכי חייו של היקום, הסיפור על נח והכרם מרמז שכפיית הטוב האלוהי מובילה לניוון ולקלקול המידות האנושיות. לקח מרכזי שעולה מרצף זה הוא ש"טוב" אשר הושג בכפייה אינו יכול להיות טוב.
אל הספר