|
|
עמוד:10
10 שמאי גלנדר הביקורתית כלפיהם" . לסקירת מסורות מיתולוגיות של הבריאה משומר, מבבל, ממצרים ומיוון ראו . Schmidt, Schöpfungsgeschichte ( 1964 ) pp 29 – 21 . לדעתו השכבה האחרונה של הסיפור הכוהני של הבריאה, היינו זו המבוססת על הנוסחה החוזרת "ויאמר" ( והמוגדרת כ – Wortbericht ) , משקפת תפיסה של סדר הבריאה בלא כל זיקה לכאוס הטרומי . המחבר משתמש במטבעות לשון כגון תהום ללא שום רמיזות מיתולוגיות . לעומתו ) 1980 ( Otzen, Gottlieb & Jeppesen, Myths מצדדים בהשקפתו של פדרסן, לפיה מוראם הגדול של הישראלים הוא שיום אחד ידו של הרוע תהיה על העליונה, והכאוס ישלוט בגורלו של האדם . עם זאת, המחברים מבחינים בין ספרות מקראית פרוזאית, שבה נטמעו היסודות המיתולוגיים ועובדו, ובין שירה, שבה המקורות המיתולוגיים משתקפים ביתר בהירות . ראו גם ) 1958 ( Widegren "Hebrew Myths" . Sarna, Genesis ( 1966 ) pp . 1 – 80, esp . 11 – 12, 48 – 59 מתמקד בניגודים שבין האמונות האליליות לסיפור הבריאה המקראי . הבדלים אלה נובעים בעיקר מן התפיסה האלילית, המזהה את הישויות האלוהיות עם גרמי הטבע . זהות כזאת מגבילה את מרחב קיומן של האלוהויות האליליות, באשר כוחותיהם העליונים מוכתבים בידי הכוחות הפחותים מהם של חוקי הטבע . במילים אחרות, הישויות האלוהיות כפופות לחוקי הטבע ונשלטות על ידם . ומאחר שגורלו של האדם נשלט בידי שני כוחות נפרדים, האלים והכוחות שמעליהם, נעשתה ממילא המאגיה חלק בלתי נפרד מן הדת . אלא שבסיפור בראשית המקראי אין כל זיקה פיזית בין עולמה של האנושות ובין העולם השמימי . לניתוח מפורט של מיתוסים מסופוטמיים וזיקתם לסיפורי הבריאה המקראיים ( בייחוד סיפור קין והשאלה העולה בו בנוגע ליחסו של האדם למוות ) ראו ) 1970 ( Kirk, "Nature and Culture" . Westermann , " Reflection " ( 1974 ) סבור שהערכתם של הטקסטים המקראיים על ידי השוואתם לטקסטים אחרים מן המזרח הקדום אינה אלא התכחשות לייחודם של הטקסטים המקראיים . יתר על כן, בטענו שיש להידרש למיתוס כמשקף מציאות הוא קובע שמחברם של סיפורי הבריאה לא היה הוגה שביקש לעמוד על מוצאו ועל ראשית הווייתו, כי אם אדם שחש שסביבתו מאיימת עליו . לכן הרקע אינו נתפס כנושא אינטלקטואלי, אלא כבעיה קיומית . ואולם בחיבור מוקדם יותר, 20 . Erträge ( 1972 ) p , הוא טוען שמנקודת המבט של תולדות האמונה, השוואות מחקריות בין תיאורי בריאה בבליים ובין תיאורים במקרא הגיעו לא אחת למסקנות סובייקטיביות, כלומר החומר הבבלי נתפס כ"רע" וכנחות בערכו, לעומת החומר המקראי ה"טוב" .
|
|