|
|
עמוד:8
8 שמאי גלנדר שיקוליו ומחשבותיו, ועל עקרונותיו אפשר ללמוד אפילו מתוך סדר פעולותיו . תגובותיו של האל מגוונות, וחשיבות רבה במיוחד נודעת לאופן שבו האל לומד מן הניסיון . אפשר להסיק אפוא שסיפורי הבריאה, יותר משהם עוסקים בדרכי האדם עצמו, מציגים את האדם בעיקר כיצור המשקף את מהותו ואת טבעו של האל . במילים אחרות, סיפור הבריאה בכללו 3 יכול להיתפס כיצירה שאפשר לכנותה בשם "דע את אלהיך" . דבר זה עולה גם מתוך האמצעים הספרותיים שבסיפורת המקראית בכללותה : אף כאן, כמו בדמויות מקראיות אחרות, האל עצמו מתאפיין בעיקר באמצעות תגובותיו, יוזמותיו ומעשיו, ולאו דווקא באמצעות סופרלטיבים והגדרת תכונות . לפיכך עיון מקיף בסיפור הבריאה שבבראשית א – יא עשוי לגלות לא רק את מעלותיו ואת 4 ערכיו של האל, אלא גם את התשתית של האמונה המקראית . בהתאם לכך אפשר לומר שבראשית א – יא עוסק במשמעות ובשאלת "איך", יותר מאשר במידע לשמו ובשאלת "מה" . אף מקובל על רוב החוקרים שגם ה"הדיווח הכוהני" שבבראשית א – ב 3 לא נועד 5 לצורך מידע גרידא . 3 . השוו . Speiser, Genesis 1964 p . XIX איני מסכים עם Westermann, Genesis ( 1984 ) , 174 – 175 , הסבור שאין זו מטרתו של הדיווח בבראשית א להציג את האל באמצעות בריאתו, כעין revelatio generalis , אם כי הוא עצמו מניח ( שם, עמ' 149 ) שמתוך בראשית א כו נרמז שבריאתו של האדם עניינה באל יותר מאשר באדם . 4 . אני מודע לכך שהבריאה נחשבת במחקר בן זמננו כמשנית לגאולה . הרעיון הוא שמלכתחילה, בשלבי התגבשותו הראשוניים, לא היה עם ישראל מודע לאלוהות בוראת כי אם לאלוהות פודה, היינו לאל שהוא אדון ההיסטוריה, ולאו דווקא לאל שהוא אדון היקום . לפרטים בנושא זה ראו להלן, הערות ,18 19 . 5 . ראו 94 – 93 . Westermann, Genesis ( 1984 ) pp . כמו כן ראו סקירה ודיון אצל הנ"ל 11 – 3 . Erträge ( 1972 ) pp ועוד ראו Gottwald, Hebrew Bible ) 1987 ( , הסוקר את תולדות הגישות בנושא זה . על גישות בנצרות הקדומה,
|
|