הספר מתאר את תולדות בית הספר הקיבוצי מאז נוצרה הכתה הראשונה בכפר גלעדי בשנת 1920 ועד שסיימו ראשוני המחזורים את חוק לימודיהם בסוף שנות השלושים. הוא מתייחס לשורשי המחשבה החינוכית של התנועה הקיבוצית, שנוצרה אומנם על קרקע מציאות חברתית, התישבותית ופוליטית ייחודית לארץ ישראל, אך במקביל הושפעה מתפיסות "החינוך החדש" האוניברסלי. זהו סיפור התהוותם של בתי הספר הראשונים בקיבוץ המאוחד, בקיבוץ הארצי ובחבר הקבוצות והקיבוצים, בו נחשפות בעיות כלליות כמו פחדים, קליטת ילדי חוץ, היחס לדת, גיבוש תוכניות לימוד. פרק נרחב מוקדש להתהוות המערכות הארגוניות ולהתהוות סמינר הקיבוצים, המחבר, חבר קיבוץ שדות ים, הוא מחנך ותיק וזה לו ספרו השני. ספרו הראשון "תולדות החינוך בקבוצות ובקיבוצים" יצא אף הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אל הספר