"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו", מברך יעקב לפני מותו את בנו יהודה, וצופה עתיד שבו יהפכו צאצאיו של הבן הזה למנהיגיו הפוליטיים של עם ישראל. המלוכה המקראית, שבה התגשמה הבטחתו של יעקב, היא נחלת העבר הרחוק, אבל הפוליטיקה מעולם לא הפסיקה להעסיק את היהודים. גם לאחר שאיבדו את ריבונותם, הם הוסיפו לדון בה ולהתחבט בדילמות הנובעות ממנה לאורך מאות שנים, תוך שהם מתמודדים עם הנסיבות ההיסטוריות המשתנות ועם מציאויות פוליטיות חדשות לאורם של הציוויים העתיקים והכלים הפרשניים שהעמידה להם המסורת.
מחקרו של אלן מיטלמן, לא יסור שבט מיהודה, בוחן כמה מן הבעיות המרכזיות של הפילוסופיה הפוליטית – לדוגמה, שאלות הנוגעות לזכויות, לחובות ולטובת הכלל – מנקודת מבטה של ההגות היהודית. בד בבד, הוא גם מנתח מושגי מפתח בעולמה של היהדות – כמו ברית ומסורת – מבעד לפריזמה של הפילוסופיה הפוליטית. הודות לחריפותו האינטלקטואלית של מיטלמן, לסגנונו הבהיר ולשימושו המרשים במקורות תורניים, בספרות תיאורטית ובמחקרים מודרניים, לא יסור שבט מיהודה תורם תרומה שלא תסולא בפז להבנת המחשבה הפוליטית היהודית לגווניה ולקידום הדיון בה.
אל הספר