144 לא יסור שבט מיהודה חוקות כתוצר של התדיינות אנושית ושל הסכמה, בעוד היהודים רואים את התורה כחוקה משמים . פרק זה יטפל בשאלות היסוד הללו באמצעות בחינת כתביו של הרב שמעון פדרבוש, הוגה דעות בעל אוריינטציה הלכתית שפעל באמצע המאה העשרים . הרב פדרבוש, מראשי תנועת 'הפועל המזרחי', תמך בשילוב משמעותי של המסורת המשפטית והפוליטית היהודית בפוליטיקה ובתרבות של מדינת ישראל . אולם הרב פדרבוש היה מחויב גם למסורת הרפובליקנית המודרנית שהכיר מארבעים שנות חייו בארצות הברית . כפליט מאירופה הנאצית, הייתה לו מחויבות עמוקה לפוליטיקה השומרת על ערכי יסוד כמו שוויון בפני החוק וחופש מחשבה ודת . הוא ביקש ליישב את המסורת הפוליטית היהודית, כפי שהבין אותה, עם ממשל עצמי דמוקרטי ועם תרבות ההסכמה, ההתנגדות וההשתתפות המאפיינת אותו . מחויבותו של הרב פדרבוש לרפובליקניזם המודרני בולטת במיוחד הן בהשוואה למנהיג תנועתו, הרב יהודה לייב פישמן-מימון, והן בהשוואה לבן דורו המבוגר יותר מצדה הימני של המפה הפוליטית, הרב יצחק ברויאר, שאף הוא תמך בשילוב המשפט העברי במדינה היהודית הצעירה . הרב פדרבוש סוטה בחדות מגישתו של הרב פישמן-מימון...
אל הספר