|
|
עמוד:יב
יב לא יסור שבט מיהודה חילוני . ענייננו כאן הוא גם היסטורי, במובן של היסטוריה רעיונית, וגם פילוסופי . במילים אחרות, המטרה היא לבחון רעיונות פוליטיים שפותחו בעבר ולעמוד על הערך שיש להם, לדעתי, הן בהווה והן לעתיד . תכלית הדיון אפוא היא תיאורית ונורמטיבית כאחת . חקירה היסטורית נועדה לשרת עניין פילוסופי . את הספר אפשר אולי לתאר ככתב הגנה על הערכים הפוליטיים היהודיים המסורתיים . האפולוגטיקה, כפי שציין פרנץ רוזנצווייג לפני שנים רבות, יצאה לחלוטין מן האופנה . לדבריו, המקצוע האפולוגטי בה"א הידיעה הוא עריכת דין . לכאורה, טוען רוזנצווייג, הן האפולוגיסט הן עורך הדין מוצאים את מחייתם בשקר . 3 אבל הוא ממהר להוסיף שהסנגוריה יכולה להיות "מן המקצועות הנעלים ביותר" . למעשה, מסתו על האפולוגטיקה מבקשת לטעון ש רובה של המחשבה היהודית משתייכת לסוגה זו . בניגוד להגוּת הנוצרית, שיכלה לבטא את עצמה באמצעות מבנים שיטתיים ודוגמטיים מאוד, כגון מכלול התיאולוגיה ( Summa Theologica ) של תומס אקווינס, המחשבה היהודית מעולם לא הצליחה להתעלות מעל התן-וקח של נאומי תביעה והגנה . במילים אחרות, בדרך כלל המחשבה היהודית לא חמקה מהנסיבות הפוליטיות שבתוכן התקיימה . היא לא יכלה בפשטות לנהל שיג ושיח עם עצמה . היה עליה לבטא את עצמה מתוך שיג ושיח עם משמיציה — משכילים יותר ופחות, יהודים ולא-יהודים כאחד . בשל כך, לדעתו של רוזנצווייג, חסַר למחשבה היהודית קור הרוח הענייני של הפילוסוף המטפל באובייקט שלו בתור מושא הסבר ( explicandum ) : כי ההוגה היהודי אינו חושב על היהדות אלא בתוך היהדות, ומתוכה הוא פונה אל השדה האינטלקטואלי רווי המתחים שמחוץ לה . על כן, המחשבה היהודית, בהיותה מושרשת ודיאלוגית כאחת, ממחישה לדידו של רוזנצווייג את האפולוגטיקה במיטבה . זהו מקרה פרדיגמטי של מה שבמקום אחר הוא מכנה "המחשָב החדש" . 4 תפיסת האפולוגטיקה של רוזנצווייג מתאימה במיוחד לחקר המחשבה המדינית . המסורת המערבית של המחשבה המדינית, בדומה למחשבת ישראל, התפתחה בצד חוויה חברתית חיה, שתכופות הייתה רצופת אסונות . המחשבה המדינית היא על פי רוב פולמוסית, מעורבת מאוד וטקטית . היא מתגבשת בעיצומם של משברים חברתיים ויש לה משקל מעשי חרף נימתה, הנוטה לא פעם להפשטה . היא אפולוגטית, במובן של רוזנצווייג . חזונה הוא חזון של המצב הפוליטי האנושי . 5
|
|