72פרדיגמה אבודה העיקריות שפתחו תקופה בחיי-הרוח היהודיים" . ראשי קוויו של רישום זה יורדים על פי רוב לעומקם של דברים . "החקירה הפילוסופית הייתה מכאן ואילך לקניין מקנייני היהדות" . ובפילוסופיה נקשר תלמוד המדע, גם מדעי-הטבע וגם מדעי-הרוח . לאחר תיאוריהם של רב סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי והרמב"ם הוא עובר לתקופה השלישית, זו שפותחת במשה מנדלסון, שמחשבתו והערכתו את המצוות המעשיות נובעות לא רק מתוך נקודת השקפה לאומית אלא גם — כאילו אין מי שיהרהר אחר דעה זו — מתוך אחדות הדת והמדינה . "ביהדות שורש אחד למדינה ולדת, יתרה מזו : כאן שתיים שהן אחת" . עכשיו זרחה עליו פתאום על גרץ זהות זו של העיקרון המוסרי ושל אמונת האחדות, זהות זו שהיה חסר אותה בתורת משה והנביאים . דומה, לא נגה עליו אורה של בינה זו אלא נוכח ראשי רעיונות ומערכי בניינו של "ירושלים", ספרו של מנדלסון . אולם מלבד זה מוצא אתה כאן עוד כמה וכמה אורות . וכבר מוצא אתה בפרק השני את הפסוק, שליהדות לא הייתה "עת- בניימית לפי משמעותו הטפילה של מושג זה" . וכיוצא בזה אתה שומע כאן : "היהדות אינה כלל וכלל פרי המזרח, אלא היא דווקא ניגוד גמור לו" . והדברים ...
אל הספר