הספר זהויות ישראליות הוא מחקר אמפירי ראשון מסוגו והיקפו אשר עוסק בשאלת הזהויות הישראליות – אחת הבעיות המרכזיות והאקטואליות של החברה הישראלית בימינו. המחקר מקיף ארבעה דגמים של תת-זהויות יהודיות-ישראליות: הלא-דתית (החילונית); המסורתית; הדתית-לאומית והדתית-חרדית. לצדן ולעומתן מוצגת במחקר הזהות הערבית (הפלסטינית) הישראלית, אשר גם היא אינה מקשה אחת.
הספר מנתח שני מחקרי זהות שנערכו בשנים 1990 ו-2008, בקרב סטודנטים יהודים-ישראלים וערבים (פלסטינים)-ישראלים. נידונים בו המרכיבים הבאים: "העם ואני", "השואה ואני", "הנכבה ואני", "האני והאחר" (עמדות הדדיות של יהודים כלפי ערבים ולהפך), "המדינה ואני", "הדת ואני". בעוד שהשואה מהווה נדבך מרכזי בזהות היהודית-ישראלית, הנכבה מהווה גורם מרכזי בזהות הערבית (הפלסטינית) הישראלית. לכל הישראלים, הן היהודים והן הערבים, משותפת הזהות הקורבנית, אך, כמובן, זהויות הקורבן הן שונות, לעתים גם קוטביות.
באמצעות מחקר זה מתריע המחבר על כך שכישלון בחינוך לדמוקרטיה, לפלורליזם ולדו-קיום עלול להחריף ולהסלים את מערכת היחסים השברירית בלאו הכי בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. עלינו לעסוק באינטנסיביות בחינוך משמעותי נגד גזענות, להודות שהיא מצויה בקרבנו ולהכיר בכך שאנו-עצמנו איננו רק מושא לגזענות, אלא גם נשאיה של גזענות.
אל הספר