|
|
עמוד:10
10 יאיר אורון שגרמו הגרמנים לקבוצות אחרות, לא יהודיות, ולא על מעשים אחרים של רצח עם שאירעו לפני השואה ולאחריה . השואה נתפסה באותן שנים כדבר שקרה "להם" ) ליהודים ה"גלותיים" ( "שם" ) באירופה ( . מלחמת ששת הימים הייתה נקודת מפנה, ובמובנים רבים גם נקודת שבר . מלחמת ששת הימים, שהשתתפתי בה, עוררה גם בי, כמו ברבים אחרים, שאלות בסיסיות על עצם קיומנו כאן ; על יחסנו אל ה"אחר", אל הערבים — בייחוד אל הפלסטינים — ואל לא – יהודים אחרים ; על יחסינו עם התפוצות, וכמובן, על גישתנו לשואה, אשר חלקים בחברה הישראלית תופסים אותה מאז כמשהו שקרה "לנו" "כאן" . רק אז התחלתי להכיר גם בסבלם של הפלסטינים ולהבין שהחורבות והשרידים שהבחנתי בהם במקומות רבים בארץ הם שרידיהם של כפרים פלסטיניים ) אנו נהגנו לומר "ערביים" ( . מאז אני מנהל ביני לביני, עם בני עמי ועם הפלסטינים את הבירור הנוגע ליחסינו עמם ולסכסוך שיש לנו אתם . בשש השנים האחרונות אני חי עם משפחתי ביישוב היהודי – ערבי נווה שלום, ואחת אל סאלם, מנסה לחיות את הדו – קיום ולהיאבק נגד עוולות . זה שנים אני בוחן בדרכים שונות את המתח הקיים בין מרכיביה הייחודיים של הזהות היהודית והישראלית לבין מרכיביה האנושיים האוניברסליים, את המתח שבין הייחודי לאוניברסלי — מתח המפלג את החברה הישראלית . התחלתי לחקור את המניעים ליחסנו כלפי רצח העם הארמני, ואני עוסק בנושא הג'נוסייד זה כעשרים שנה ; קשה היה לי להבין ולקבל את התמיכה של ממשלות ישראל השונות במדיניות ההכחשה של רצח העם הארמני שנוקטת טורקיה . המחקר נשא אותי למחוזות ולאירועים לא – צפויים . המחקר חשף בפניי, עליי להודות, מציאות שלא ציפיתי לה . קיוויתי למצוא מידה רבה יותר של הזדהות עם סבל העם הארמני, אמפתיה רבה יותר וניסיונות רבים יותר להושיט עזרה במסגרת האפשרויות המצומצמות מאוד שהיו
|
|