"יום אחד בעלי התקשר אלי מארצות הברית. הוא סיפר שהתקבל לעבודה מבוקשת, ואז שאל: 'אז עושים רילוקיישן?'. באותו חורף ההתקררות שלי פגעה לי במיתרי הקול ולא ממש יכולתי לדבר. התלבטתי קשות ביחס למעבר לחו"ל אבל לא היה זמן והייתי צרודה. אז איכשהו, הסכמתי". בדומה לאיילת, אשר באופן סמלי נאלמה בדיוק ברגע שבו נדרשה להביע את דעתה על הצעת הרילוקיישן, נשים רבות לכודות בין הרצון לתמוך בצרכים וברצונות של בני משפחתן לבין הרצון לשמר את היציבות בחייהן. ספר זה מביא אל קדמת הבמה את קולן של נשים אשר עברו למדינה זרה כדי לתמוך בקריירה של בני זוגן. נשים אלו נדרשו לעזוב את כל מה שחיבר אותן למקום שבו חיו, לנטוע את חייהן במקום זר ולשמש עוגן איתן אשר סביבו מתארגנת המשפחה. למרות זאת, קולן נותר לרוב בשולי השיח המשפחתי והחברתי.
בהתבסס על ראיונות עם נשים ישראליות ברחבי העולם ועל סקירה מקיפה של המחקר בתחום, ספרה של אורטל סלובודין משרטט את הכוחות הפועלים בהחלטה לנסוע, את האובדן הכרוך בעזיבה ובחזרה, את תהליכי ההסתגלות של נשים ואת התמורות ביחסים עם ילדיהן ובני זוגן. בניסיון לצייר את הרילוקיישן כתופעה מודרנית והיסטורית בו-זמנית, התהליכים המתוארים בספר מוסברים על ידי מגוון תיאוריות חברתיות, מגדריות ופסיכואנליטיות.
תופעת הרילוקיישן מפוענחת בספר בתוך ההקשר התרבותי הייחודי לחברה הישראלית; היא כוללת התייחסות לתפיסת הגלות, המשפחה המורחבת וקצב החיים בישראל. הספר, הכתוב בשפה בהירה וקולחת, מיועד לכל אדם המתעניין במעבר בין תרבויות, בפרט לזוגות אשר עשויים למצוא בו בסיס לדיון בהחלטה על רילוקיישן ובתוצאותיה.
אל הספר