131 נוסעות סמויות בדומה לכך תיארה גלית כיצד הזמן הפך עבורה לחסר צורה וממשות : יש כמה אבני דרך משמעותיות [ ביחס לזמן ] אצלי ואצל החברות שלי . חצי שנה סטרס ראשוני של להתמקם, אחרי שנה [ אתה ] כן ממוקם ופתאום עולה זרות, איך ישתלבו ואחרי כן זה הפחד לחזור, איך זה יהיה . יש תמיד את הקטע שאתה לא רוצה להפוך להיות זה ששואלים אותו "מתי חוזרים" והוא עונה "בשנה הבאה" . הזמן הוא אמורפי ואנחנו חיים עם זה טוב . לא לדעת מתי נחזור . הילדים גם, חוזרים, לא חוזרים . לאחרים במשפחה קשה עם זה . עבורנו, ממד הזמן וכמה חושבים קדימה, זה לא קיים עכשיו . מעניין לראות שאצל תמר, כמו גם אצל גלית, חשיבות ממד הזמן מוחזקת ונשמרת על ידי המשפחות שלהן, אולי מכיוון שעבורן הוא איבד ממשמעותו . דבר בולט נוסף בדבריהן של נשים אלו הוא שלא רק שההתכחשות לזמן כרוכה בהנאה, אלא שהיא נחווית גם כסוג של בחירה . עמדה זו היא פרדוקסלית, שכן מחד גיסא אנשים יכולים לנכס לעצמם את השליטה על הזמן, ומאידך גיסא הם יכולים לבחור בחיים המנותקים מהזמן החולף . בראייה הפסיכואנליטית, עמדה זו כלפי הזמן אופיינית למצבים התפתחותיים מוקדמים שבהם המעטפת המגוננת ...
אל הספר