|
|
עמוד:10
10 אורטל סלובודין תשובה כמה שיותר מהר" . באותם ימים היה חורף וההתקררות שלי פגעה לי במיתרי הקול, ולא ממש יכולתי לדבר, בטח שלא על נושא כזה, ועוד בטלפון . כל ההתלבטות שלי הייתה עוד על הפרק אבל לא היה זמן והייתי צרודה . אז בגדול הסכמתי . כמו איילת אשר באופן סמלי נאלמה דווקא ברגע שבו נדרשה להביע את דעתה, נשים מוצאות שאין זה פשוט להביע את דעתן על המעבר לחו"ל, בעיקר אם הן מסתייגות מכך . הן חשות שאין להן ברירה ממשית מלבד לתמוך בקריירה של בני זוגן ולהסכים למשימת הרילוקיישן . אם היו להן חששות או התנגדויות הם הושתקו, בעיקר על ידי עצמן . מתוך כך, מטרת הספר הזה בראש ובראשונה להביא אל מרכז הבמה את קולן של אלו שנותרות לרוב מאחורי הקלעים, אך בפועל תמיכתן להצלחת הנסיעה היא מכרעת . בדומה לכל הנשים שהתראיינו לצורך ספר זה, משפחתי ואני עברנו לחיות שנים אחדות בחו"ל בעקבות התפתחות בקריירה של בן זוגי . במהלך השנים שבהן חייתי בחו"ל נפגשתי עם עשרות נשים משכילות ובעלות קריירה מרשימה אשר למראית עין ויתרו בקלות רבה על כל מה שהשיגו על מנת לתמוך בבני זוגן . כמעט לכולן היה ברור שהצעד הוא הכרחי, ושהמחירים שהן ישלמו על כך הם זניחים לעומת הרווח המקצועי, הכלכלי והתרבותי של בני המשפחה . בניגוד לגברים אשר ההשתלבות במקום העבודה שמרה על תחושת המשכיות בחייהם, נשים אלו נותרו להתמודד בחזית הסבוכה של הסתגלות למקום חדש . חייהן הפכו לרצף של אתגרים שכללו התארגנות פיזית וטכנית, סידורים בירוקרטיים, עניינים רפואיים ומסכת שלמה של התאקלמות אקדמית וחברתית של ילדיהן . אולם האתגר המורכב מכול היה כיצד לשמר תחושה של משמעות בתוך עולם זר לאחר שכל היסודות שעליהם מושתתת זהותן התערערו . האובדן האישי, המקצועי, התרבותי והחברתי שנשים חוו בעקבות המעבר למדינה זרה יצר שבר בזהות שלהן
|
|