ספרו של יצחק קלינטון ביילי, התרבות הבדואית בתנ"ך, מבוסס על חמישים שנות מחקר אתנוגרפי בקרב הבדואים בסיני ובנגב, אשר רובם היו "טרום-מודרניים". ביילי מראה לקורא כיצד ניתן למצוא בתנ"ך שפע של חומרים שמשקפים חומרים מהתרבות הבדואית. תוך כדי השוואת תופעות רבות מהתרבות הבדואית עם תופעות שבתנ"ך הספר מבליט את ההיגיון שמאחוריהן, ובאופן הזה מביא אותנו להבין את הקשר הטבעי ביניהם.
לאחר הצגת שפע של דמיון בין התרבות הבדואית והתנ"ך – בפרקים שעוסקים בפעילות כלכלית, תרבות חומרית, מבנה חברתי, חוקים, תפיסות דתיות ומסורות שבעל פה – הספר בודק באחריתו את סוגיית השורשים של ישראל הקדומה: האם חלק מבני ישראל אכן היו נוודים במדבריות הנגב, סיני ועבר הירדן, כפי שהתורה מתארת אותם, ונוודים לשעבר המתיישבים בהרי כנען, כפי שמשתמע מדימוים שנמצאים בנביאים ובכתובים? הדיון סביב זהותה של ישראל הקדומה רווי עמדות חריפות ומנוגדות מזה עשורים רבים, אך בפעם הראשונה נידונה כאן הסוגיה לאור חומרים מגוונים ועשירים מהתרבות הבדואית. לפיכך מקוריותו של הדיון הנוכחי נובעת מהעובדה שאף ספר אחר שעסק בסוגיה זו לא נהנה מגישה הוליסטית לתרבות זו. במובן הזה ספרו של ביילי בהחלט עשוי להיתפס כאחת התרומות החשובות ביותר לחקר התנ"ך בעשורים האחרונים.
אל הספר