מבוא לגלות את התנ"ך דרך הבדואים

עמוד:12

12 יצחק קלינטון ביילי באמצעות התאקלמות והסתגלות לתנאים השוררים במדבריות המזרח התיכון, שבהם חיו . על התרבות הזאת למדתי מבדואים "טרום-מודרניים" דוברי ערבית, שבקרבם ערכתי מחקר אתנוגרפי - "טרום-מודרני" במובן זה, שהם גדלו באורח חיים עתיק ובלתי משתנה קודם שפלשה המודרנה אל המדבר ואל חייהם . פגשתים לראשונה באמצע שנות ה- ,60 כשהגמל והחמור עדיין שימשו להם אמצעי התניידות יחיד, לחם ומוצרי חלב היו מזונם היום-יומי העיקרי, הג'לבייה הייתה הלבוש המקובל לגברים ונשים כאחד וכלי הבית הפשוטים המועטים היו תוצרת בית ( קערות עץ ואוכף עץ לגמל, יריעות וגג האוהל, עורות לחביצת חמאה ולנאד המים ) או נרכשו בשוק בכסף או בסחר חליפין ( פריטי לבוש מכותנה, סירים וטסים ממתכת לבישול ולהכנת תה וקפה, כוסות זכוכית וספלוני חרסינה, שמיכות ופריטי מזון כגון סוכר, תה וקפה ) . תרבותם, שצמחה מסביבתם הטבעית ולא מהשפעת תרבויות זרות, נדמתה בעיניי כמעין טקסט קדמון להתייחסויות רבות שמצאתי בתנ"ך . היות שלמדתי על תרבות נוודים זו בעיקר מאותם בדואים טרום- מודרניים, אני מכנה אותה כאן "בדואית", אף שהמילה "בדואי" התגלגלה מן הערבית, לשון שלא הייתה קיימת במרבית התקופה הנדונה . בערבית, אחת המילים למדבר היא בַּאדְיה, וממנה נגזר שם הייחוס בַּדַוִי ( ברבים : בַּדו ) - איש המדבר, שוכן מדבריות . ואולם השימוש שלי במילה "בדואים" חורג מן ההגדרה המקובלת "נוודים דוברי ערבית" . זאת, משום שהלשון שדיברו הנוודים שוכני מדבריות המזרח התיכון בכל תקופה נתונה לאורך ההיסטוריה המתועדת הארוכה שלהם ( 2500 לפנה"ס עד 2000 לספירה לערך ) אינה רלוונטית למה שאני מגדיר תרבות ההסתגלות, שהייתה קיימת הרבה לפני שבניה דיברו ערבית . העובדה שתרבות זו הייתה קיימת עוד בתקופה הטרום-תנ"כית היא שחשובה להבנה טובה יותר של התנ"ך . נוסף על עתיקותה, תרבות זו לא השתנתה למעשה במשך אלפי שנים, שכן היא נגזרת ממיעוט המשקעים במדבר ואי-ודאותם .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר