חוקרת ספרות צעירה נקלעת למשבר. לאחר שעסקה במשך עשרים שנה בקריסטבל, פואמה מאנגליה במפנה המאה ה־19, כל מה שהיא קוראת נדמה לה משעמם ולא שייך. בייאושה היא עוזבת את האוניברסיטה ומגיעה לקבוצת קריאה ביבליותרפית. לאחר שנתיים של עבודה משותפת היא מציעה להביא את קריסטבל לקבוצה, והצעתה מתקבלת.
ספר זה מגולל את תהליך התנפצותה של הפואמה האניגמטית אל תוך קבוצת הנשים הישראליות, המנסות להתחבר ליצירה רחוקה מעולמן, המובאת אליהן בתרגום לעברית. בתהליך אמיץ ויוצא דופן, המשלב בין מחקר ספרותי למחקר אוטו-אתנוגרפי, חושפת לילך ניישטט בורנשטיין את ההתחוללות המסתורית בקבוצה, ובתוך כך מגלה מחדש מדוע נצמדה כה בעוז אל קריסטבל שלה. הספר, המתחקה אחר הדרכים המעמיקות והסמויות בהן מהדהדת יצירת ספרות בנפש ובקבוצה, הוא עדות מפעימה לכוחה של הספרות.
אל הספר