|
|
עמוד:10
10 | מי מפחד מקריסטבל ? שזה יעניין אותי ? ומה עם הסיפור שלי, מי יקרא אותו ? " ספקות כאלה אינם ייחודיים רק להם, גם אנשים שבחרו בספרות ועוסקים בה רוב זמנם, כמוני, מתמודדים אִתם . בתחילת דרכי עם היצירה הייתי אישה צעירה בת 22 והזדהיתי עם דמותה של קריסטבל . יתמותה, הסוד המשפחתי, אווירת האבל בה גדלה והציפייה לאביר מושיע היו מוכרים לי היטב . כמו קולרידג', שכתב את השיר שוב ושוב לאורך חייו, פענוח השיר ליווה אותי כשנישאתי, ילדתי, ליוויתי את בניי בהתבגרותם ובגרתי בעצמי . גדלתי עם השיר ובפרשנות המתפתחת מצאתי את עצמי לא רק כנערה תמימה, קורבן של 'רומאנס משפחתי' סבוך, אלא גם כאם האחראית לטעויות ונוכחת בנזק שנגרם בעטיין . מבנה הספר משקף את התהליך האישי שלי מול קריסטבל : החלק הראשון ( "קריסטבל" ) מציג את ההקשרים הפואטיים וההיסטוריים שאיתרתי במסגרת המחקר האקדמי במטרה לבאר את השיר ולנמקו . התעמקתי באוצר החוכמה והידע המרהיב הזה בעשור הראשון בו חקרתי את השיר ; החלק השני ( "קבוצה" ) מתאר את פרשנותה של קבוצת הקוראות הישראליות את קריסטבל לאורך ארבעה חודשים בשנת 2006 . חלק זה מציג את העשור השני בעבודתי על השיר, עבודה שהתמקדה בניסיון להמחיש את העושר והעומק הטמונים בפרשנות של קבוצת 'קוראות יחפות' ליצירת ספרות מורכבת ; החלק השלישי ( "חזרה לאקדמיה" ) מתאר את התובנות התיאורטיות העולות מתוך המהלך הזה, ומגלם מיניה וביה את השיבה שלי למערכת האקדמית בעשור האחרון . השיבה הזאת ( כפי שאני נדרשת להזכיר לעצמי בעתות משבר ) מבקשת לשמר עמדה רוטטת של 'יודעת' ו'לא-יודעת' כאחת . באתי, מצד אחד, לקעקע פרשנויות של 'יודעים' ( המשימים עצמם יודעים, הנחשבים יודעים ) המגלים את הצד המואר ומצניעים את האפל ; ומצד שני לתת קול לפרשנויות רעננות של כאלה ש'אינן יודעות' . תודתי נתונה לרונית פורת, המנחה של קבוצת הקריאה, על הדיאלוג הפורה ומעורר ההשראה . תודה לחברותיי לקבוצה ( המכונות כאן מיקי, זואי, אילי ואלה ) מהן זכיתי לשיתוף פעולה, תמיכה וחופש מלא, גם כאשר הפרשנות שלי עמדה
|
|