במקרים רבים אין התורה קובעת כללים הלכתיים או פרשניים , אלא היא מביאה מקרה פרטי וממנו יש ללמוד על הכלל . להלן ארבע דוגמאות י . 1 שמות כא , כח : "וכי יגח שור את איש או את אשה ומת , 0 קול י 0 קל השור . " רש"י : "וכי יגח שור , אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף , אלא שלבר הכתוב בהוה . " המילה "הווה ' פירושה דבר רגיל ומצוי . ה"שור" בפסוקנו אינו אלא דוגמה לכל בעלי החיים . מדוע בחרה התורה לכתוב "שור " ולא חיה אחרת ? משוס שמצוי ושכיח הדבר ששור נוגח אדם וממיתו . . 2 שמות כב , ל : "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו , לכלב תשלכון אתו . " רש"י : "אף בבית כן , אלא שדבר הכתוב בהו ה , מקום שדרך בהמות ליטרף . " כלל זה , הלקוח מן המכילתא , מלמדנו שבשר טרפה ( בשר בהמה שנטרפה על ידי חיה רעה ) אסור באכילה , לא רק בשדה , כלשון הכתוב , אלא גם בבית . אולם הכתוב נקט לשון "בשדה" מכיוון ש"דיבר הכתוב בהווה , " כלומר בדוגמה מהמציאות , שכן דרכה של טרפה להיות בשדה . רש"י שם מוסיף : "וכן 'כי בשדה מצאה' ( דב' כב , כז , ( וכן •' אשר לא יהיה טהור מקרה לילה' ( שם כג , יא , ( הוא הדין למקרה יום אלא שדבר הכתוב בהרה ....
אל הספר