בספרות הכללית המודעות לקריאה נסתרת ולקריאה סימבולית של הסיפור היא הנחה ברורה שדורות רבים אחזו בה ( גם אם היום נימנע מלהגדיר את הפרשן כמי שמנסה ' לחשוף ' את הנסתרות של הטקסט ) , אולם העובדה שישנם מסרים חבויים מתחת לפני השטח גם בסיפור המקראי יכולה להתמיה . כאמור לעיל , לסיפורי המקרא מגמה חינוכית - דידקטית , ולכאורה החבאת המסרים מקשה על חינוכם של הקוראים והלומדים . טענה דומה השמיע לפני שנים רבות אוריאל סימון עת חלק על מנחם פרי ומאיר שטרנברג שטענו שבסיפור דויד ובת שבע ישנם פערים שלא נפתרים והקורא מוצא עצמו משלים פערים אלו באופנים שונים ( כדוגמת השאלה אם אוריה חשד שהמלך שכב עם אשתו ) . לטעמו של סימון , מאחר שמגמת הסיפור המקראי היא מגמה חינוכית , קשה להעלות על הדעת שהמחבר ישאיר את סיפורו ' ללא פתרון ' או ללא מוסר השכל ברור . ואולם , להחבאת מסר הסיפור יש גם יתרונות שקשורים בעיצוב המשמעות האידאית של הסיפור ובתהליך קליטתו . כפתיחה לדיון ברצוני לעמוד על שניים מהם - האחד נוגע לתהליך הקריאה והאחר נוגע למשמעות הסיפור . א . כפי שכתבו רבים , בהחבאת המסרים בסיפור זוכה הקורא להיות שותף מלא בתהליך פיענו...
אל הספר