אי אפשר שלא להתרשם מהעלייה המהירה בשנים האחרונות של מספר המטופלים ברפואה אלטרנטיבית ומשלימה במדינות המערב, כמו גם בישראל. מרשים לא פחות מספרם ההולך וגדל של רופאים ומטפלים ממקצועות בריאות אחרים, אשר גם הם משתמשים בשיטות טיפול אלטרנטיביות ואף מפנים חולים לקבלת טיפולים מהסוג הזה. תהליכים אלה מערערים את ההגמוניה המוחלטת של מקצוע הרפואה אשר מנסה בכל האמצעים לשמר את מעמדו הדומיננטי. מטרתו של הספר לחקור את סוגי הדו-קיום שצמחו בישראל בין רפואה קונבנציונלית לרפואה אלטרנטיבית ולהבין את הדילמות ואת מערכות היחסים הפרופסיונליות של מטפלים בעקבות השקפותיהם המגוונות ביחס לשיטות הטיפול.
הספר מציג תוצאות של מחקר שארך למעלה מעשור, אשר במהלכו נערכו 103 ראיונות עומק עם 87 רופאים, אחיות, מיילדות ורופאי משפחה המשלבים רפואה אלטרנטיבית עם רפואה קונבנציונלית במסגרת הטיפול היומיומי. כמו כן רואיינו 16 קובעי מדיניות במערכת הבריאות בארץ, כדי ללמוד את עמדותיהם ביחס לרפואה המשולבת. ניתוח הנתונים מוצג על רקע מבנה המוסדות שעוסקים בשירותי בריאות: קופות החולים, משרד הבריאות, הפרופסיה הרפואית על ארגוניה השונים, קבוצות צרכנים, קבוצות של מטפלים אלטרנטיביים וקבוצות אחרות המעורבות במתן טיפול רפואי בארץ. תרומתו של הספר בניסיונו להבהיר תהליכי התמודדות עם הכפילות האפיסטומולוגית הנובעת מהדו-קיום של הרפואה הקונבנציונלית והרפואה האלטרנטיבית, בייחוד כאשר אנשי מקצוע עובדים בעת ובעונה אחת בשתי השיטות.
אל הספר