|
|
עמוד:311
באמת אלמנט אנכרוניסטי לגבי מערכת המקבלת ואף משתתפת בייצור של אמצעים טכנולוגיים חודרי גבולות אף יותר מהקורפורציות הרב לאומית . ( multinationals ) מלחמה וכיבוש ( שהוא הגנה על תוצאות מלחמה ) הם עניין יקר ושורף משאבים , וספק אם הוא באינטרס של איזו אומה או מדינה — אלא אם כן המדינה הנכבשת היא נסיכות נפט עתירת דולרים ( כמו כווית , ( או , לחליפין , אם בנות בריתה של המנצחת מוכנות לשאת בהוצאות המלחמה ( בדומה למימון ארה"ב על ידי בנות בריתה במלחמת המפרץ . ( המקרה של ישראל אחרי 1967 הוא וריאנט של האפשרות השנייה . סיוע החוץ שהיא קיבלה היה גם גדול מאוד ביחס לכל פאראמטר כלכלי וצבאי , תנאיו נוחים במיוחד , משך זמנו ורציפותו ארוכים וסדירים במיוחד , ולא היה תחום או היבט של החיים הכלכליים והמדיניים שלא נהנו ממנו בצורה מסויימת . , בין 1967 ל 1970 התרחשה קפיצה גדולה בהוצאות המדינה . מקורות הסיוע עדיין דומים בסדר החשיבות לתקופה שלפני , 1967 אך הם גדלו מאוד ( יהודים , גרמניה , ארה"ב ) ונמתחו לכיסוי הוצאות המלחמה ( ונוצר גם חוב פחות נוח . ( אולם ב 1970 בא הזינוק הגדול בסיוע הצבאי האמריקני ומימדיו היו , והינם עדיין , גדולים עד כדי כך שלא נשאר ענף בכלכלה המדינית שסיוע זה לא חילחל אליו , או קבוצה חברתית אחת שלא ינקה ממנו . נסיים את הפרק בהערות קצרות על נטל הבטחון , שיטפון סיוע החוץ , ותרומתם לעליית רמת החיים בישראל . נתחיל בהוצאות הבטחון , שמלחמת 1967 כמעט הכפילה אותן , מ 10 . 4 % מהתל"ג ב 1966 ל 18 % ב 1967 ( גם השיעור של 10 % מהתל"ג היה כפול מתקציב הבטחון האמריקני בזמן מלחמת וייטנאם , ומשולש מזה של מדינות אירופה המערבית בתקופת המלחמה הקרה . ( הוצאות הבטחון המשיכו לעלות . ב 1970 הן הגיעו ל 20 % מהתל"ג ובמשך כל העשור של השבעים וברוב שנות השמונים נעו הוצאות הבטחון בין 25 % ל 35 % מהתל"ג . רק בשנות התשעים הן ירדו שוב למימדים של . 1970 ביחס להוצאות בטחון ברמה כזו השאלה הקריטית היא זמינות אשראי חוץ והתנאים לקבלתו ולהחזרתו . מ 1968 למשל הייבוא הבטחוני היווה כ 40 % > מעודף הייבוא הכללי ( עד מלחמת 1967 חלקו של היבוא הבטחוני היה . ( 20 % אולם , כפי שאנו יודעים מלימוד התקופה כולה בתחום של גיוס משאבים ( תרומות ומענקים ) וגיוס אשראי ציבורי נוח , מדינת ישראל היתה ( ועודנה ) סיפור הצלחה מתפתח , ששבר את שיאי עצמו . נביא את הדוגמה של התחלקות בהוצאות הבטחון . עד , 1966 כאשר הן היו עדיין כ 0 י 109 מהתל"ג , כמחצית מימון ההוצאות היה מקומי והמחצית השנייה יבוא ישיר . היחס של חצי חצי לערך נמשך גם אחרי שההוצאות עלו מ \ 0 % ל 20 % מהתל"ג , ובמשך כל השנים הגבוהות מ , 1970 כולל שנת השיא של מלחמת יום כיפור כאשר הוצאות הבטחון הגיעו ל 35 % מהתל"ג ( במקרה האחרון המימון המקומי כיסה , \ 5 % והיבוא , 20 % במענק ואשראי לזמן ארוך מממשלת ארה"ב . ( החלוקה הכמעט שווה של הוצאות הבטחון בין המימון המקומי לבין הסיוע מיתנה מאוד את אימת השיעורים הגבוהים , ובעצם הבלתי אפשריים , של הוצאות הבטחון השנתיות . יחד עם זאת , היווה היבוא הבטחוני , גם לאחר 1967 רק חלק מעודף היבוא של ישראל , וכיסוי ההוצאות הגבוהות שלו במטבע חוץ נעשה בעזרת המכאניזמים הפוליטיים כלכליים שפעלו בעשורים הקודמים להבטחת סדירות התרומות , המענקים , ההלוואות לזמן ארוך וכיו"ב . מה שבלט שוב ב 1967 הוא שהגופים המממנים ( ארגונים ציוניים ויהודיים , ממשלת גרמניה וממשלת ארה"ב ) לא החמירו את תנאיהם . לא קיצצו בסיוע
|
|