|
|
עמוד:230
הבעייה העיקרית של השיטה הטיפולית הנגזרת מתפיסה זו היא העובדה שהיא ממקדת את המאמצים במקום הלא נכון — בבעלים המכים . הגורמים המטפלים נוטים לשכוח את האשה ואת העובדה שהיא —ולא הוא — הקורבן . האשה מתבקשת להיות שותפה לשיקום בעלה : עליה לשכנע אותו ללכת לגמילה או לטיפול , עליה להפעיל עליו לחצים ( למשל — איום שאם לא ילך לטיפול היא תעזוב אותו או לא תחזור ל"שלום בית , ( " עליה להזעיק עזרה כאשר הוא מצוי במשבר , עליה לעודד אותו , עליה לגלות סבלנות כלפיו ולהעניק לו אהבה על מנת שירצה להיגמל או להבריא . הגורמים המטפלים מתעלמים מן העובדה שבמקרים רבים אין לאשה המוכה כל שליטה על בעלה 1 הדרישה שהאשה תהיה שותפה בטיפול בבעלה פירושה במקרים רבים דרישה שתמשיך להיות קורבן לאלימותו . גישה זו של המטפלים מדכאת את האשה המוכה ומתעלמת מאנושיותה . האלימות נגד נשים כתוצאה של תסכולים של הבעלים יש תפיסה אחרת המצביעה על הגבר כעל האחראי להכאת האשה , אך מתייחסת לכך לא כאל סטייה פתולוגית אישית , אלא כאל דפוס תגובה "נורמאלי" וצפוי בחברה בת זמננו . לפי תפיסה זו גברים אשר מכים את נשותיהם הם גברים מתוסכלים . תסכוליהם נובעים ממעמדם כראשי משפחה וכמפרנסים : אבטלה , בעיות בקידום בעבודה , חוסר סיפוק בעבודה , שכר בלתי מספיק , או אף פערי סטטוס בינם לבין נשותיהם ( לדוגמה , אם האשה משכילה יותר , או בת למשפחה מיוחסת יותר ) גורמים להם תסכולים אשר מביאים לתוקפנות אלימה נגד האשה . תפיסה זו מסתמכת על תיאוריות פסיכולוגיות המייחסות תוקפנות לתסכול . ( Berkowitz , 1962 ; Miller , 1941 ; Dollard , 1939 ) מנת התסכול הגבוהה ביותר מיוחסת בדרך כלל לקבוצות בעלות סטטוס נמוך בחברה , המקבלות תגמולים מועטים מאלה של קבוצות בעלות סטטוס גבוה . ( Coser , 1970 ; Goode , 1971 ) צריך לדייק ולומר כי התסכול המשמעותי מיוחס בדרך כלל רק לגברים . קוזר , לדוגמה , מציין אמנם כי גם ילדים וגם נשים מהווים , כשלעצמם , קבוצות בעלות סטטוס נמוך , אך , לדבריו , אין זה מביא אצלם להתנהגות אלימה : הוא מסביר זאת בכך שלילדים יש תקווה כי כאשר יגדלו יזכו למנת תגמולים גדולה יותר , ואילו הנשים פשוט מקבלות את מעמדן הנחות שכן , לדבריו , "אי שוויון בין המינים נתפס על ידי בני שני המינים כלגיטימי" . ( Coser , 1970 : 60 ) (!) התפיסה שהכאת נשים נובעת מתסכולים של בעליהן הובילה למספר רב של מחקרים . גלס , לדוגמה , חקר ומצא שההבדל הבולט ביותר בין גברים אלימים לבין גברים בלתי אלימים הוא במעמדם התעסוקתי : מעמדם של הבעלים האלימים נמוך יותר . ( Gelles , 1974 ) לב ארי מצאה כי שיעור האבטלה בין בעלים אלימים גבוה מזה שבין בעלים לא אלימים ( לב ארי , . ( 1979 מספר מחקרים מצאו גם שיעור גבוה של אלימות במשפחות בהן לאשה סטטוס גבוה מזה של בעלה ; Hornung et al ., 1980 ) ; Moore , 1979 ר' גם . ( O'Brien , 1971 ; Straus , 1973 יש אף חוקרים שייחסו תופעות של אלימות במשפחה לתסכול של הגבר בן זמננו הנאלץ להתמודד עם דרישות האשה המודרנית לשוויון . ( Miller , 1975 ) דוגמה יפה לתפיסת האלימות נגד נשים כתוצאה של תסכול גברי ניתן למצוא בספרו של האנתרופולוג הישראלי עמנואל מרקס על אלימות בעיירת הפיתוח "גלילה"
|
|