|
|
עמוד:208
לבין השלטון . חרף שינויים מבניים מרחיקי לכת שהתפתחו גם במה שקרוי המבנה החמולתי . ולמרות שצעירים "משכילים" מקבלים לידיהם את מוקדי הכוח והמנהיגות , נותר תפקידם מעצם מהותו תפקיד של תיווך בין הכפר לבין השלטון המרכזי , כשהם נבחרים למועצות המקומיות במסגרת רשימות חמולתיות או עדתיות . יוצא מן הכלל ביחס לרשימות החמולתיות , גם במישור הבחירות למועצות המקומיות , מהוות המפלגה הקומוניסטית והתנועה האיסלאמית . למרות שבחלק מן הכפרים ניתן להבחין בחפיפה הקיימת בין סניף מקומי של המפלגה הקומוניסטית ובין משפחה אחת או שתיים . תושבי הכפר הערבי עברו תהליך של מודרניזציה מבלי שהכפר עצמו יעבור תהליך כזה . שינויים במצב עניינים זה חלו בתקופה האחרונה , באמצעותה של שיכבת האקדמאים שחזרו אל הכפר . קפיצה מהותית במספרם של אלה חלה במיוחד בשנות ה 70 וה , 80 והם החלו מאיישיים תפקידים בתוך הכפר עצמו , במיוחד בהוראה , אבל גם במקצועות חופשיים כמו רפואה , הנדסה , עריכת דין , ראיית חשבון וכו . ' נוסף על כך החלה להתפתח , במיוחד אחרי , 1967 יזמות כלכלית בתחומי המסחר והשירותים , ועד לתעשייה בינונית במישור המקומי . התקופה שבין השנים 1967-1948 היתה תקופה של בידוד , אבל גם ראשית התגבשותה והתאפיינותה הייחודית של החברה הערבית בישראל . האוכלוסיה הערבית שמרה על קשר עם העולם הערבי הרחב דרך מכשירי הרדיו ו"סות אל ערב" " ) קול הערבים ( " מקהיר . מאז נטבע דפוס ההתנהגות הייחודי של הערבי אזרח מדינת ישראל , והוא ההילוך על החבל הדק שבין השייכות לאומה הערבית לבין תחושת החולשה , המלווה בשאיפה להשגת ביטחון במסגרת מדינת ישראל . למרות שרוב הערבים המבוגרים הצביעו בזמנם למפלגות הציוניות , ולמרות שמה שאירגן את יחסם אל השלטון היה חוק הפחד , אותם מבוגרים הזדהו עם נאצר ועם השאיפות שהוא ביטא לאחדות ערבית ולשיחרור מעול האימפריאליזם . תחושת ההזדהות עם נאצר וכל מה שהוא סימל , היתה משותפת באותה תקופה לכל "הזרמים הפוליטיים , " והראתה ש"שיתוף הפעולה" עם השלטון , הוא בעצם צורה של זרות ולא של שייכות . בתקופה זו חיה רוב האוכלוסיה הערבית תחת ממשל צבאי , והשוויון במדינת היהודים לא נתפש אצלה כדבר מובן מאליו . אפילו עצם ההישארות במקום , הזכות לעבוד , לבנות משפחה ולהעניק לילדים השכלה , לא נתפשה כמובנת מאליה . כדי לזכות בכך היה צריך לשלם במטבע של התנהגות פוליטית "נאותה . " דווקא המאבק באפליה מבטא רצון לאינטגרציה , כי הוא מתייחס ברצינות לאזרחות . מאבק זה מבקש מן השלטון לעמוד במיבחן מגילת העצמאות , כלומר הוא ביטוי לישראליותם של האזרחים הערבים . קו זה יוצג על ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית . במידת מה הוא יוצג גם על ידי מפ"ם , אם כי היא לא זכתה לאמינות , בהיותה חלק מן המפעל הציוני והשלטון , ובגלל העוינות שהיא הפגינה כלפי רצונה של האומה הערבית בשיחרור נוסח נאצר . המפלגה הקומוניסטית הישראלית היא , לדעתי , אם סיסמת השוויון בתוך מדינת ישראל , ולבן , גם אם הרעיון של האינטגרציה במדינה . היא זכתה לאמינות מסוימת גם בגלל הקו האנטי אימפריאליסטי העיקבי שהציגה . בתקופה זו היתה המפלגה הקומוניסטית הישראלית המפלגה היחידה שהפגינה יחס חיובי כלפי מאבק העמים הערבים לשיחרור ולקירמה חברתית , למרות שהתגלעו משברים בין הקומוניסטים לבין הבעת' והנאצריזם , משברים ש"הידידות עם ברית המועצות" חיפתה עליהם מאוחר יותר .
|
|