|
|
עמוד:204
פלסטיני , אבל הוא אינו עניין מרכזי באזור או בסכסוך ישראל ערב ( אני , כמובן , הייתי משתמש במושגים סכסוך ישראלי ערבי וסכסוך יהודי פלסטיני . ( אחרי מלחמת המפרץ הגיע הממסד הישראלי למסקנה , שהדוקטרינה השנייה אוששה במלחמה , כלומר אפשר היה להקים קואליציה של מדינות ערב נגד מדינה ערבית , קואליציה עם ארצות הברית ובצורה עקיפה עם ישראל , מבלי לפתור קודם את השאלה הפלסטינית . זאת אומרת , השאלה הלאומית הפלסטינית איננה שאלה מרכזית . שרשרת המסקנות לא עצרה כאן . הממסד הישראלי והאמריקני הגיעו למסקנה , שהשעה היא שעת כושר לעבור לדוקטרינה הראשונה , כלומר : אין שאלה לאומית פלסטינית . אבל גם כאן הם לא עצרו . המסקנה קיבלה איפיונים היסטוריים מהפכניים . אין שאלה לאומית פלסטינית , אבל יש שאלות של מיעוטים פלסטיניים , כל אחת נפתרת במנותק מן האחרות . את המסקנה הזו ואת התהליך שמתלווה אליה , הנקרא "תהליך שלום , " אני מבקש לכנות " כורדיזציה של השאלה הלאומית הפלסטינית , " כלומר , הפיכתה לאוסף שאלות של מיעוטים לאומיים בארצות שונות . ככלל , מאז מלחמת המפרץ אנו עדים לניסיון התעלמות מן השאלה הלאומית הפלסטינית , או לחילופין , לניסיון לפרקה לשאלות נפרדות של מיעוטים לאומיים . ניסיון זה יחזק עוד יותר את העניין במיעוט הלאומי הפלסטיני בישראל . הפלסטינים , אזרחי מדינת ישראל , חיים במרינה המצהירה על עצמה כלא מדינתם . מצב זה מוכר גם ממקרים אחרים של רפובליקניזם אתני , אשר מוכן לסבול מיעוטים לאומיים ולהעניק להם זכויות ליברליות על בסיס אישי בלבד , ולא קולקטיבי . אבל , נוסף על כך , מצהירה מדינת ישראל על עצמה כעל מדינתם של אנשים רבים שאינם אזרחיה . מצב זה אינו שכיח , ואולי אף יחיד במינו בהיסטוריה , להוציא את המקרה של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית לפני איחוד גרמניה . אלא שגם גרמניה המערבית מעולם לא הכריזה על עצמה כמדינת הפרוטסטאנטים . במקרה של ישראל , שבה נוספת לאי הפרדת הדת מן המדינה גם אי הפרדתה של הדת מן האומה , מדובר במדינת לאום דת , אשר לא השלימה , וגם איננה מתכוונת להשלים , את תהליכי החילון שלה . לאור זאת תמשיך המדינה לעסוק בשאלה מיהו יהודי , ולא בשאלה מיהו ישראלי . הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל הם , אם כן , אזרחים במדינה שקמה על חורבותיו של עמם ומכריזה על עצמה כלא מדינתם ובעת ובעונה אחת כמדינתם של אנשים רבים שאינם אזרחיה . ואם לא די בכך , הם גם חלק מהעם שמדינה זו מנסה לבודד את שאלתו הלאומית בשטחים הכבושים , תוך נישולו מאדמתו ומתרבותו ותוך שיעבוד כלכלתו . הסתירות הרבות חובקות כל היבט שבהווייתם של הפלסטינים אזרחי ישראל . בניגוד לטיעון המקובל בסוציולוגיה הישראלית בדבר הזהות הכפולה של הערבים בישראל , אין לדעתי במקרה זה כפילות שאיננה סתירה . הפלסטיניות והישראליות הם צדדים המצויים בקונפליקט , ואינם חיים בשלום זה לצד זה . כל עוד אין התפתחות לכיוון של פשרה היסטורית ימשיכו שני הצדדים להתפתח האחד על חשבון השני , במקום שיתפתחו זה לצד זה תוך הפרייה הדדית .
|
|