|
|
עמוד:184
בדומה לכך , הטינה שחשים המזרחים כלפי האשכנזים והסטריאוטיפ של האשכנזים כליברלים "מזוייפים , " אף הוא ניזון מהיריבות הפוליטית . פוטנציאל ההתלקחות של הבעייה העדתית רבים סבורים כי באיטיות אך בהתמדה הולכת הבעייה העדתית ומיטשטשת כשסע בחברה הישראלית , ולכן אין היא מהווה בעייה חמורה במסגרת שאר חוליי הדמוקרטיה הישראלית . דעה רווחת זו נשענת על מספר ראיות : השילוב החברתי והתרבוךני מתקדם במהירות,- תרבות ההמונים המשותפת הופכת את כל ילידי הארץ לדומים ; הרשתות של חברים ושכנים נעשות יותר ויותר מעורבות ; אחוז הנישואין המעורבים הגיע לכדי רבע מכלל הנישואין החדשים הנערכים מדי שנה ; ההבדלים בשיעורי הפריון ( ולכן גודל המשפחה בעתיד ) השתוו ; באופן כללי ישראלים מאותה רמה כלכלית חברתית חושבים ומתנהגים בצורה דומה , ללא הבדל עדתי ; בקרב המזרחים יש שיעורי ניעות חברתית ואינטרסים מעמדיים שונים י רבים מהם הצליחו בחברה הישראלית , אם כי קיומו של רובד עני גדול , המוריד את ממוצע ההישגים של המזרחים , מעיב על ההצלחה \ אין שום אפליה או דעה קדומה עדתית בעלת משמעות העלולה לעכב את הקידום של מזרחים בעלי מוטיבציה גבוהה , העובדים קשה ומשקיעים בקריירות ארוכות טווח . השילוב העדתי נמצא בשלב מתקדם ברמות של המעמדות הבינוני , הבינוני גבוה והאליטה . יתירה מכך , מנקודת ראות זו מודגשת העובדה כי המזרחים עצמם אינם חשים קיפוח עדתי , אינם בעלי זהות עדתית ואינם תומכים בתנועות וברשימות עדתיות לבחירות . מימצאים מסקר מ 1988 מראים עד כמה חלשה הזהות העדתית בישראל . הנשאלים היהודים התבקשו לציין לגבי כל אחת משמונה הזהויות הבאות אם היא חשובה או לא חשובה עבורם אישית : מגורים במולדת ( ולא בפזורה , ( לאום , מעמד כלכלי חברתי , שייכות לרוב ( היהודי ) או למיעוט ( הערבי , ( אזרחות , דת , דתיות ועדה . הרוב הגדול של הנשאלים ראה את כל הזהויות כחשובות—פרט לזהות העדתית ; רוב שנע מ 94 % בנוגע לחיים במולדת עד ל 68 . 6 % לגבי דתיות . רק מיעוט של 32 . 6 % ) 28 . 8 % מהמזרחים 26 . 490 " \ מהאשכנזים ) ציינו שעדה חשובה עבורם . כאשר הנשאלים נאלצו לבחור את שלוש הזהויות החשובות ביותר עבורם מתוך שמונה הזהויות , פחות מ 3 % מקרב המזרחים או האשכנזים בחרו בעדה . ההשקפה המטעימה ירידה בעדתיות רואה את הרגיעה היחסית ביחסי העדות כמיבחן מוחלט של צידקתה . אין בארץ מהומות עדתיות הכרוכות באובדן רכוש ונפש . תנועות מחאה עדתיות היו קיצרות מועד ולא בדלניות במטרותיהן . שום ממשלה בישראל לא נפלה בשל מחלוקת עדתית . על פי קני מידה בינלאומיים השסע העדתי בישראל הוא מתון ונטול השפעה . אך למרות כל האיפיונים הללו נראה כי לבעייה העדתית כושר התלקחות מהיר והיא אינה מרפה מסדר היום הציבורי . מהומות ואדי סאליב ב , 1959 תנועת הפנתרים השחורים של , 1971 הנימה העדתית החריפה של מערכת הבחירות לכנסת ב , 1981 המחאה העדתית בעקבות פרשת אבו חצירה בשנים , 1984-85 אי השקט העדתי בליכוד במהלך מאבקו הכושל של דוד לוי להגעה לעמדת הנהגה בשנים , 1991-93 והפרשה הממושכת של השר דרעי מש"ס , אם להזכיר רק מספר הפרות של הרגיעה העדתית , גרמו הלם ופחד בציבור בעוצמה שהיתה ללא כל יחס להיקף הקטן של האירועים הללו . נראה שעוצמת
|
|