|
|
עמוד:176
ולזכויות יתר , אך משאביהם , נכסי הדלא ניידי שבבעלותם , וסיגנונות חייהם , אינם ברמה זהה לאלה של מקביליהם בחברות מערביות . למרות שאין בנמצא מחקר הממפה את המבנה המעמדי בישראל , ניתן לאמוד את התפלגות האוכלוסיה כך : העניים הם כ 159 & מן האוכלוסיה , העובדים כ , 25 % המעמד הבינוני כ , 45 % הבינוני גבוה כ , 15 % > והאליטה פחות מאחוז אחד . מהתפלגות זאת עולה שישראל היא אכן חברה של המעמד הבינוני , בדומה לחברות מערביות , אך מעמד הפועלים בה הוא קטן יותר . יחד עם זאת , ברור כי מבנה מעמדי נוח זה הוא פגיע ביותר , שכן קיומו תלוי במימון חיצוני . הריבוד החברתי התגבש במרוצת השנים . השכבות השונות פיתחו סיגנונות חיים שונים , הניידות בין השכבות נעשתה פחות שכיחה ואי השוויון ביניהן התרחב . היות ויש עדיין נזילות רבה במבנה הריבורי , נכון יהיה לתאר את המערכת כמחולקת לרבדים , שהם קטיגוריות סטטוס כלכלי חברתי , ולא למעמדות , שהינן קבוצות בעלות אינטרסים מובחנים , תודעה , ארגון ומאבק . עמימות זו מתבטאת , למשל , באופי סכסוכי העבודה . חרף התכיפות והחריפות של השביתות בישראל , הן אינן מבטאות יותר מאשר מאבקים של מועסקים לשיפור תנאי השכר והעבודה . בדרך כלל אין ביטויים של סולידריות או תיאום בין קבוצות שובתות , העשויים ללמד על קיום של תודעה או קונפליקט מעמדיים . העדר מאבקים סביב אי השוויון המעמדי למרות שיש בארץ רגישות מסויימת לאי צדק חברתי באופן כללי , ולעוני וניצול של עבודה ערבית זולה מהשטחים באופן מיוחד , מפליא הדבר שתודעה מעמדית לא התעוררה עקב הגידול באי השוויון מאז ראשית שנות החמישים , ושאי השוויון לא הפך לסוגיה השנויה במחלוקת פוליטית ( הורוביץ וליסק , . ( 124-132 : 1990 מן הראוי לבחון את הגורמים השונים העשויים להסביר תופעה זו . בראש ובראשונה , שוררת בציבור הרחב אמונה חזקה בשוויון ההזדמנויות ובהישגיות אישית . אמונה זו נסמכת על גמישות המערכת : אי השוויון הוא מתון , קיימת ניעות בין שכבתית , והגיבוש המעמדי עודנו נזיל . ביטוי לכמה מהאמונות הרווחות נמצא בסקר דעת קהל של הציבור היהודי משנת 64 % " . 1988 מהנישאלים הסכימו שנכון יהיה לתאר את הריבוד החברתי בישראל כך : "רוב האנשים הם במעמד הבינוני ומיעוט קטן הם עשירים או עניים" ( לעומת 16 % שסברו כי "מרבית העושר נמצא בידי מיעוט קטן וזאת על חשבון הרוב שהם אנשים עניים . ( " כאשר הוצעו להם חמש קטיגוריות לבחור מהן , הציבו את עצמם במעמד הבינוני 70 % מהנשאלים ( רק 11 % הציבו את עצמם במעמד בינוני נמוך או במעמד נמוך ' 0 ;( ל 64 ציינו גורמים הקשורים ישירות להישגים אישיים כגורמים הקובעים הצלחה בחיים —עבודה קשה , השכלה , ניסיון ואמינות ; רק מיעוט חש כי ההתקדמות חסומה לגביו או לגבי ילדיו ; שלושה רבעים מהנשאלים שללו את המשפט "לא משנה אילו מאמצים אישיים אעשה , בישראל לא אשיג את ההשכלה ואת העבודה שלהן אני ראוי , " וכן את המשפט "אני חושש שילדינו לא יגיעו אף פעם לרמת החיים שלה אנו רגילים ; " הרוב בכל רובד החזיק באמונות אלה , אם כי הספק גדל במידת מה עם הירידה בסולם החברתי . שנית , ייבוא ההון האדיר והקבוע מרחיב את מבנה ההזדמנויות לכול וממתן את התחרות . מצב זה היה אופייני הן ליישוב הישן והן ליישוב החדש שבטרם מדינה , והוא הורחב ושוכלל בתקופת המדינה . פרט לבטחון , האמצעים הכספיים מתועלים לסובסידיות
|
|