|
|
עמוד:17
הזדהות זו גורמת לה להיות הסמן השמאלי של תנועה שאיבדה מכבר אח זהותה 8 האידיאולוגית . את הניתוח המוצג לעיל של שקיעת הסוציולוגיה הממסדית ועליית הסוציולוגיה הביקורתית יש גם לסייג . אין זה מן הנמנע כי לסיפור עלייתם של הזרמים הביקורתיים בשיח הסוציולוגי התגנב שמץ ממשאלת לב המחבר . אחרי הכל , אין לשכוח כי בהשוואה לחברות מערביות אחרות ישראל הינה עדיין חברה בעלת לכידות רעיונית גבוהה במיוחד , בעלת אופי שלטוני ריכוזי במיוחד , ובעלת איכויות דמוקרטיות מוגבלות במיוחד . האוניברסיטאות בישראל מצויות תחת שליטה תקציבית ופיקוח אקדמי מרכזי של המדינה באמצעות המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב ( ר' המועצה להשכלה גבוהה , . ( 57-78 : 1993 אם אחיזה מוסדית זו נראית בלתי מוחשית הרי זה רק משום שברגיל די בהגמוניה של האידיאולוגיה הציונית בישראל כדי להבטיח את האופי הממסדי של השיח האקדמי . רק לעתים נדירות יש צורך בחשיפת שיניים גלויה כדי לסמן את 9 גבולות הסובלנות המקובלים על הממסד . גם את תיאור דעיכתה של הסוציולוגיה הממסדית יש לסייג . הסוציולוגיה המערכתית עלתה ושקעה יחד עם הפוליטיקה הממלכתית . אך מה בא אחרי הפוליטיקה הממלכתית ומה בא אחרי הסוציולוגיה המערכתית ? בתרבות הפוליטית הישראלית נמצאות בקו עלייה בשני העשורים האחרונים שתי מגמות עיקריות : מחד מגמה מדינית צבאית לאומנית ומאידך מגמה חברתית כלכלית ליברלית ( שאינן בלתי קשורות זו בזו ; ר' כרמי ורוזנפלד , . ( 1993 אין זה מפתיע כי גם בסוציולוגיה הישראלית מבצבצות —אם כי טרם בשלו—מגמות מקבילות . מקבילה סוציולוגית למגמה הלאומנית היא הפרוגרמה המתרקמת סביב המושג "מסורת פוליטית יהודית , " שבמסגרתה ישראל מתפרשת כביטוי אחד של קבוצה אתנו תרבותית היסטורית ולא כחברה עכשווית ( אלעזר , . ( 199 1 מקבילה סוציולוגית אחת למגמה הליברלית היא הפרוגרמה המתרקמת סביב תיאוריית הברירה הרציונלית ( rational choice theory ) או תורות משחקים למיניהם , שבמסגרתן החברה מתפרשת כמאבק בין כוחות מודוות אטומיסטיים . היבט נוסף של מגמה כזו יכול להיות הפרקטיקה של מיסחור המקצוע , היינו מכירת "שירותים סוציולוגיים" ( ר' ההתבטאויות בפרס וכרמון , 1981 ובגוטליב , . ( 1986 לא מן הנמנע כי המגמות האמורות ילכו ויבלטו בסדר היום של הסוציולוגיה הממסדית . מן הדיון שלעיל עולה כי גורלה של גישה סוציולוגית , מידת התקבלותה לסדר היום הסוציולוגי או דחייתה ממנו , אינו נגזר רק על פי הערך האינטלקטואלי הצרוף , כביכול , הגלום בה , אלא אף —ואולי בעיקר —על פי יחסה לכוחות השונים בחברה . קיומן של גישות סוציולוגיות ביקורתיות בישראל התאפשר רק משעה שחל שבר באידיאולוגיה ההגמוניה בישראל ומשעה שקבוצות חברתיות שונות הצליחו להתגבש ולהאבק על הכרה בזהותן ובענייניהן . המשכו של מאמר זה מוקדש לדיון בגישות הביקורתיות בסוציולוגיה הישראלית אשר התגבשו החל משנות השבעים . תוך סכמאטיות מסויימת , כפי הנדרש בכל עבודת מיפוי , ניתן לאבחן בשיח הסוציולוגי הישראלי שש גישות עיקריות . הראשונה שבהן על שלושת הגירסאות שלה כבר נדונה לעיל : פונקציונליזם ( בהקשר המקומי גישה מערכתית ממלכתית , ( פונקציונליזם משופר , ( revised ) ופונקציונליזם מבוקר . ( revisited ) חמש האחרות יידונו להלן : אליטיזם , מארכסיזם , פלוראליזם , פמיניזם וקולוניאליזם . נדון בכל אחת מן הגישות הביקורתיות תוך הנהרת הקשריה החברתיים , הנחותיה התאורתיות , דימויי החברה שלה והשלכותיה הפוליטיות .
|
|