מבוא

עמוד:6

להכשיר עורכי דין כדי שאלה יוכלו להצטרף בהצלחה לפעילות המתקיימת בשדה הפרקטיקה המשפטית . כחלק מתפיסה זו , אמת מידה חשובה למצוינות אקדמית בפקולטות למשפטים היתה המידה שבה אומצו הצעותיו של מלומד המשפט על ידי בית המשפט העליון ועל ידי שאר בתי המשפט של המדינה . עם פרסומו , התקבל המאמר כ"מניפםט" המבטא את מחשבותיה של קבוצה ( לא גדולה , עדיין ) של מלומדי משפט ששבו לישראל מארצות הברית בשנות השבעים והשמונים ונתקלו בתפיסות האמורות כמבטאות את האורתודוקסיה של החשיבה על המשפט ועל החינוך המשפטי בישראל . סמוך לאחר פרסומו , נידון המאמר בסמינר המחלקתי של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה ( רוב הנוכחים היו חברי סגל צעירים שזה עתה שבו מארצות הברית , והמאמר התקבל על ידיהם בחום ;( בסמינר המחלקתי של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן ( הדיון נשלט על ידי שני חברי סגל ותיקים , ואלה התייחסו למאמר בביטול ;( וכן בכנס מיוחד שערכו שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב ( השופטים הפגינו פתיחות לא מעטה . ( המאמר נידון גם בדיון מיוחד שהתקיים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב , בהשתתפות השופט אהרן ברק ופרופסור איתמר אבן זהר מהפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת תל אביב . מכיוון שהמאמר קרא לאקדמיה המשפטית להעתיק את ההזדהות שלה מבית המשפט העליון למחלקות של הפקולטות למדעי החברה והרוח שבאוניברסיטות , היתה האווירה במפגש טעונה . אחת הדוברות היטיבה לבטא את הרגשתם של חברי הסגל הצעירים שנכחו באומרה שעל השופטים יהא להבין שמכאן ואילך , תשרת האקדמיה את החברה בדרך חדשה : לא עוד בארגון הידע המשפטי והספקתו כ"שירות" לשופטים ולעורכי הדין , אלא בדרך של פיתוח תוכנות עצמאיות וביקורתיות על אודות הקורה במשפט . המאמר השני , "מעבר לסובלנות ולפלורליזם : הפקולטה למשפטים כמוסד , "רב תרבותי נכתב בשנת . 2001 בשנות התשעים עברה הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב שינויים מואצים , אולי יותר מכל פקולטה למשפטים אחרת בישראל , בכל הנוגע בתוכני המחקר המשפטי והחינוך המשפטי שנהגו בה . פרופסור חנוך דגן , שהיה באותה עת עורך כתב העת של הפקולטה עיוני משפט , סבר שסגל הפקולטה צריך לקיים

רמות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר