|
|
עמוד:9
הסגנון של ספר שמואל סגנונו של הספר הוא סיפורי עניינ . * סגנון זה שליט ברוב חלקיו : העברת העוון , אולם אינו נרתע מקבלת דין העונש : "תהי נא יךף בי וב : בית אבי" ( שמואל ב כד , י , יז . ( חרטתו נרצית , והוא מתחזק במלכותו . דברי שאול המודה בכישלונו : "הנה הטבלתי" ( שמואל א כו , כא , ( ואף דברי הנביא , האומר לו : "נסכלת" ומנבא מפלה לממלכתו ( שם יג , יג - יד , ( מקבילים לדברי דוד.- " כי נסכלתי מאד , " שלאחריהם נעתר ה' לו ולארץ ( שמואל ב כד , י , כה . ( כך אומר שאול בפני שמואל הזועם , העולה באוב : " צר לי מאד , " והנביא גוזר עליו : "ומחר ארנה ובניף עמי" ( שמואל א כח , טו , יט ;( ואילו דוד נוקט בלשון דומה , ואומר : " צר לי מאד , " מקבל את דין הך 5 ר ( שמואל ב כד , יד , ( אך אינו נופל , כבקשתו , בידי אדם , בניגוד לקודמו . זאת ועוד ; שמואל אומר לשאול : "ומה קול הצאן הז : ה באזני , " וחושף את אשמתו שאין לה כפרה ( שמואל א טו , יד . ( דוד , האומר : "ואלה הצאן מה }> שו , " חושף עצמו לעונש , ועוונו מתכפר ( שמואל ב כד , יז , כא , כה . ( ואולם הדוגמה העיקרית לעניין זה היא בכך , ששאול מסרב למעשה לשמוע ולהישמע לנביא , כאשר זה אמור לקבוע את פתיחת המלחמה או את אופיה ( שמואל א יג , י-יד ; טו . ( בסופו של דבר הוא בא לקבל עצה , נוכח אימת המערכה , מפי הנביא המת , אך אין מנוס מיום המוות ומקריעת הממלכה ( שמואל א כח . ( לעומת זאת , דוד נשמע לנביא נתן ומקבל את הדין , גם כשבפיו תוכחה קשה ובשורת מוות לבן היילוד ( שמואל ב יב , א-טז . ( הוא אף נכנע לנביא האחר - גד - המודיע לו תחילה על עונש הל 5 ר ואחר כך על הקמת המזבח בגורן ארןנה ( שם כד , יד , יז-כה . ( זהו המזבח העשוי לבשר את קיום מלכות בית דוד בירושלים * . המוטיב העיקרי ברוב חלקי הספר הוא ההמשכיות , דרך ניגוד , בין בן קיש לבן ישי . האחד מייסד מלוכה , הנקרעת לבסוף ממנו , והאחר יורש , המצליח להקים בית מלוכה . המחבר טורח רבות להוכיח , שאמנם זהו היורש הלגיטימי למלך הראשון בישראל , אך הוא טוב ממנו וזוכה בהבטחת האל לממלכה "עד עולם . " זהו החוט המקשר את רוב חלקי הספר - סיפורת , נבואה , גניאלוגיות , ידיעות כרוניקאל יות - מראשית הופעת בן ישי ( שמואל א טז ) ועד בניית המזבח בגורן היבוסי ( שמואל ב כד * . ( שאול נכשל , ואילו דוד גובר על הכישלונות ונחלץ מתוצאות עיוותיו , מכוח חרטה וכניעה לנביאים . אולם הכוח המניע העיקרי למאורעות , שראשיתם משיחת שאול ואחריתם גזרת המפלה בגלבוע - הוא שמואל . אין זה אפוא מקרה , שהספר פותח בתולדות שמואל הנביא , המנהיג והשופט האחרון בישראל והמייסד את המלוכה , שהמשכה כינון מלכות דוד . לפיכך , הולדת שמואל מבשרת את תקומת המלוכה בישראל ואת כינון מלכות בית דוד "עד עולם * . " במלים אחרות : הספר כולו , מבחינה אידיאית ומבחינת הרציפות הספרותית , הוא כמקשה אחת . ידיעות ומסר רות , וכנראה גם כתבים שונים , עמדו לפני עיניו של המחבר . אמנם הוא סידר , אסף , איחה או ערך קטעי דברים , ואולם לפנינו יוצר , שכתב את הספר כולו במכוון ובתכלית . לכך יש תימוכין לא רק במגמה האידיאית שכיוונה אותו - תקומת מלכות ישראל ובעיקר תקומת בית דוד - אלא גם ברצון למסור לדורו ולדורות הבאים על הקורות בזמנו ובתקופות שקדמו לו . כל אלה אופייניים לסופר אמן , הנדחף תוך חדווה לספר ולהגיד את דברו , והחדור תודעה נבואית של שליחות אלוהית . מכאן - גיבושו האמנותי והאסתטי של ספר שמואל , שמצד הסגנון העלילתי הרציף אין דומה לו במקרא . זהו ספר הכולל רשימות היסטוריות כרוניקאליות וכעין כרוניקאליות ותיאורי מאורעות , העשויים במתכונת סיפורים היסטוריים , שאין טעם לפקפק במידת מהימנותם ( למשל , סיפורי מלחמות שאול , מרד אבשלום , דבר מרד שבע בן בכרי . ( זוהי הראיה המובהקת לאחדותו של הספר ? . נראה כי אין סתירה עניינית בפרקים השונים ( כמות שהם לפנינו , ( העוסקים בייסוד המלוכה , בהמלכות שאול ובמעשיו הראשונים . בפרק ח מובאים משפט המלך והסכמת שמואל על פי דבר ה' להמליך על העם מלך . הסכמה זו באה לאחר זעם , התנגדות ולבטים רבים , והיא כאילו נכפתה על הנביא . ואולם בפרקים ט-י , שהם מסיפורי שאול , מזדרז שמואל , מדעתו ומרצונו , למשוח את שאול . לכאורה , באופן כמעט פאראדוקסאלי , כופה הנביא על בן קיש המתנבא את הנגידות או את המלוכה . בפרקים אלה מבטאת אמנם ההמלכה את רצון העם , אך הנביא הוא הממריץ והמדריך את השבטים לבחור במלך "לפני ה . "' כלומר : תחילה מופיע שמואל כנביא זעם , ואילו בפרקים אלה הוא נביא הלהוט למשוח את שאול לנגיד , להופכו למתנבא ולהמליכו במצפה . עם זאת , אין כאן סתירה גלויה . היו בודאי מסורות שונות לפני עיני המחבר , אך נראה כי הוא כבש אותן , מכוח מעשה אמנות , למכלול עלילתי רצוף . ה' הוא המניע והמכוון מלכים ומלכות , ולא שאול או דוד , או אף שמואל . בשני המקרים מעשיו של שמואל הם לפי צו ה ; ' בפרק ח הוא שומע בקול העם לשים עליהם מלך , ואילו בפרקים ט-י הוא אוסף את העם ומשכנעו להמליך את שאול במצפה "לפני ה . '" בפרק ח מדובר במשפט המלך , והפעם - במשפט המלוכה , שהנביא כותבו בספר ומניחו " לפני ה "' ( י , כה . ( גם אם נפרש את משפט המלוכה כנבדל או לא זהה עם משפט המלך , הרי שלפנינו רמז לרציפות המעשים , ואולי גם לתיקון כלשהו של משפט המלך . כך גם בעת חידוש המלוכה בגלגל ובקריעת הממלכה מעם שאול באותו מקום ( יא , יד , טו ; יג , ז-טו . ( אין הכרח לכפור בקורות כהווייתן כדי לפסוק , שהמחבר העמיד את השתלשלות המאורעות ואף את צמידותם למקומות ידועים , כדי לרמוז או אף להורות , שהכל כוון מראש על פי רצון ההשגחה , או אף בגזרה חלקית מלמע לה . הוא הדין גם במשיחת דוד לנגיד ( שמואל א טז . ( הזיקה בין משיחת שאול לבין משיחת דוד ברורה . שניהם לכאורה נעלמים , ורק הנביא מכוח גילוי ה' וראייה למרחוק , משגיח בהם . אך לגבי דוד נצפן , ברמז , ניגוד בינו לבין שאול , וגלומה כאן אכזבה מן הבחירה הראשונית . זהו הבריח הספרותי האידיאי , המקשר את מלכות שאול ואת מלכות דוד . לא ניהיליזאציה של מלכות שאול , אלא שלב בדרך של התנסות והיאבקות לקיום מלכות מושלמת . זהו הרעיון המצמיד את הסיפורים והמסורות השונות שבספר לחיבור אחיד ואף אחדותי , שגובש במכלול אמנותי סגולי , ואשר יסודו בתקומת המלוכה בישראל , עד לביסוסה בימי דוד . [ שא '' י ]
|
|