|
|
עמוד:7
מבוא מתוך סקירת תולדות היהודים בימי הביניים ובעת החדשה מסתבר שיהודי התפוצות יכולים לפרוח ואולי אף לשרוד באופן משמעותי רק בחסות אחת מבין הדתות יורשות היהדות - הנצרות והאסלאם . למעשה , יריעת תולדות היהודים , וליתר דיוק החלק החשוב שבהן , בין חורבן מרכזי היהדות העתיקים ובין הקמת מדינת היהודים החדשה , נפרשה כולה בארצות האםלאם או בארצות הנצרות . מדי פעם היו אומנם יישובים יהודיים באזורים שבשליטת תרבויות ודתות אחרות , כגון הודו וסין , אולם - למרות מידת הסובלנות הרבה שממנה נהנו - הם לא שגשגו . הם לא נטלו חלק בחייהן ובתרבותן של הארצות הללו וגם לא בחיים ובתרבות של העם היהודי , ונראה שלא תרמו להם תרומה חשובה כלשהי . רק עם בוא האםלאם זכו קהילות היהודים הקטנות בהודו למעט תשומת לב ולמעט פעילות . בממלכות ההינדואיזם , הבודהיזם והדתות האחרות שבמזרח הרחוק נותרו היהודים מעטים ולא פעילים , ולא משכו לעברם רדיפות או חסדים , ואפילו לא תשומת לב . בהודו ההינדואית ובסין התנוונה היהדות . השימוש שעשה ההיסטוריון ארנולד טוינבי במונח "מאובן , " כדי לתאר את היהודים וקבוצות מיעוט אחרות ששרדו מן העולם העתיק , עורר ביקורת רבה . ואכן , "מאובן " כתואר לחיי היהודים התוססים במזרח התיכון , באירופה ובארצות אמריקה , נראה מגוחך . הוא פחות מגוחך כשמשתמשים בו לגבי קהילות היהודים המבודדות והמשותקות שבדרום אסיה ובמזרחה . המרכזים העיקריים של חיים יהודיים ופעילות יהודית מאז ראשית ימי הביניים היו תמיד בארצות האסלאם והנצרות . מסתבר שבשתי הדתות הללו טמונה תכונה משותפת המסייעת לחיים יהודיים פעילים , תכונה הנעדרת בתרבויות הנשלטות על ידי ההינדואיזם , הבודהיזם ואמונות אחרות , שעליהן ניתן אולי להוסיף בימינו את הקומוניזם . תחת שלטון נוצרי או מוסלמי , חיי היהודים לא היו תמיד נוחים . לעתים קרובות העליבו או שנאו אותם ; בזו להם , דיכאו אותם וטבחו בהם , אבל לעולם לא התעלמו מהם . בעיני הנצרות והאסלאם , ופירושו של דבר בעיני הנוצרים והמוסלמים , יש ליהודים וליהדות שיעור קומה עולמי : הם ידועים ; הם תופסים מקום , ומקום חשוב , במערך התאולוגי וההיסטורי של היקום . לטוב או לרע , יש להם משמעות . הנוצרים אימצו את כתבי הקודש היהודיים . המוסלמים אומנם לא הרחיקו לכת עד כדי כך , אך היו מוכנים להכיר בכתבי הקודש היהודיים כשריד משובש של התגלות אמיתית . לגבי
|
|